ב”ה
יב. אתר אינטרנט מסחרי הפתוח בשבת
האם מותר להשאיר אתר אינטרנט פעיל בשבת? שאלה דומה לגבי השארת בנקומטים עובדים בשבת (כאן נוספת שאלה, משום ששימוש בהם יתכן שכרוך גם בהדפסה על נייר), או מכונות שתיה שפועלות בשבת, וכן בנדון שלנו לגבי הפעלת אתר מסחרי באינטרנט שניתן לקנות בו בשבת.
השאלות:
- באיזו מידה נחשב הדבר להכשלתו של הלקוח בעבירה – בין ברמה של דאורייתא (“לפני עיוור לא תיתן מכשול”) ובין ברמה של דרבנן (מסייע ידי עוברי עבירה)?
- שאלת הנאה ממעשה שבת
- האם יש איסור מקח וממכר בקנין שנעשה ממני בשבת.
- האם יש איסור כתיבה בשבת על גבי המחשב – ואני מכשיל את המשתמש באיסור כתיבה.
- איסור שביתת כלים
לגבי לפני עוור:
יש לדון האם זה כחד עבר דנהרא או כתרי עברי דנהרא. כתב הרב דייכובסקי:
אשר לאיסור דאורייתא “לפני עור לא תתן מכשול” – מטעם זה אין לאסור, אלא בתרי עברי דנהרא, דהיינו, כאשר המוכשל לא היה יכול לעבור את העבירה ללא סיועו של המכשיל. אבל בנידוננו הרי אין אתרים מסחריים ללא תחליף, ולכל אתר ישנם מקבילים אחרים, שהרוצה לקנות יוכל לפנות אליהם.
אבל צ”ע שהרי מכל מקום יש דין מסייע ידי עוברי עבירה. ע’ רא”ש מסכת שבת פרק א סימן א
ותרי בבי קמייתא דקתני בהן בעה”ב פטור והעני פטור מפרש בגמרא (דף ג א) דפטור ומותר לגמרי משום דלאו מידי קעביד. וקשה והיכי קאמר דפטור ומותר לגמרי והא קעבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכמו מושיט כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח. ואין לומר דהכא מיירי בכה”ג דאפילו אם לא היה נותנו בידו היה יכול ליטלו דהשתא ליכא משום לפני עור לא תתן מכשול כדמוכח פ”ק דע”ז (דף ו ב) דמוקי להא דנותן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקיימי בתרי עברי דנהרא ולא היה יכול ליטלו אם לא שהושיט לו דמ”מ איסורא דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב”ד מצווין להפרישו כ”ש גדול שלא יסייע לו.
אלא שלענין זה יש מקום לתלות בהיתר. ראה משנה שביעית פ”ה מ”ו:
אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאסור ולהתר מותר:
ובלשון רב אשי: “כל היכא דאיכא למיתלי – תלינן, ואע”ג דמצווה; וכל היכא דליכא למיתלי – לא תלינן, אע”ג דאינה מצוה” (ע”ז טו,ב). במשנה-ראשונה על המשנה בשביעית כתב, שבכל ספק לפני-עיוור אזלינן לקולא, אע”פ שספק דאורייתא לחומרא, וזאת משום שספק מכשול אינו מכשול.
וכתב בשמירת שבת כהלכתה, בסעיף כט המובא להלן, בהערה ע”ה[1]:
ושמעתי מהגרש”ז אויערבך זצ”ל, דאף דאסור ליתן מכשול ברחוב אף שרובם נכרים, וגם אסור למכור לנכרי בגד שאבד בו שעטנז, משום חששא שמא יחזור ויתננו ליהודי, ואסור אף בעיר שרובה הם נכרים, מ”מ שאני התם שהבגד עצמו הוא גוף האיסור, משא”כ בני”ד הר”ז דומה לפרה חורשת בשביעית, דקיי”ל כב”ה, שביעית פ”ה מ”ח, שמותר למכור ליהודי חשוד משום טעמא דאיכא למיתלי, ע”ש. ולפ”ז נראה דבני”ד מעיקר הדין מותר גם אם המשתמשים במיתקן הם יהודים, כי יש לתלות שלא ישתמשו במיתקנים אלה בש”ק, אלא רק לפני ואחרי ש”ק, ומסתבר דמותר אף שהמיתקן הוא שלו, וגם אין לאסור משום שכר-שבת, שהרי הדמים הם עבור המצרכים, עכ”ד.
לגבי קנין בשבת:
משנה ברורה סימן שו ס”ק לג (שם דן על דברי הרמ”א בשו”ע שם שמותר להתחייב בצדקה במי שברך שעושים בקריאת התורה וכתב שהמנהג להקל שהרי פוסקים צדקה בשבת):
והנה מקח וממכר אחד בפה ואחד במסירה אסור גזירה שמא יבוא לכתיבה. וגם אסור ליתן מתנה לחבירו דדמי למקח וממכר שהרי יוצא מרשותו אלא דבמתנה מותר כשהוא לצורך שבת ויו”ט כמש”כ סימן שכ”ג ס”ז וכן לצורך מצוה וכן אסור ליתן משכון לחבירו אא”כ הוא לצורך מצוה או לצורך שבת [מ”א בשם הפוסקים] וכתב עוד דלפ”ז מה שנהגו ליתן כלים במתנה לחתן הדורש אינו נכון
לצורך שבת מותר, והרי בשו”ע סי’ שכג סעיף ד’ מובא שמותר לומר לחנווני תן לי ד’ ביצים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים. אבל בכל אופן אחר, חז”ל גזרו על משא ומתן בשבת.
לעשות קנין בערב שבת שיחול בשבת, כבר נידון בשו”ת רע”א סי’ קנט שם נשאל:
במה דקיי”ל אין קונין בשבת. אם מכר לו חפץ בע”ש במשיכה או בכסף. ואמר תקנה לך למחר. דבשבת נגמר הקנין. וכן מכר לו בע”ש במעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך. אם מותר לקיים התנאי במעשה בשבת. שעי”ז נתקיים הקנין למפרע בע”ש, די”ל דבשניהם מותר, דבראשון אינו עושה מעשה בשבת אלא דמעצמו נגמר דשרי. וכן בשני אף דעושה מעשה מ”מ הוי רק קיום התנאי. אבל המכר נגמר למפרע בשבת. או דבשניהם אסור. בא’ משום גמר הקנין בשבת. ובשני משום דמעשה קיום התנאי גורם לגמור הקנין, או בא’ מותר ובב’ אסור. או בהיפוך. ע”כ תוכן דבריו.
ומסקנת רע”א: “…וא”כ תרווייהו נפשט. דבין בתנאי ובין באומר שיחול בשבת הוי שבות. ידידו ואוהבו אחיו. עקיבא”. ובשו”ת מהרם-שיק או”ח סי’ קל”א חלק עליו וסובר שמותר לעשות קנין שיחול בשבת.
לכן המשנה ברורה מחמיר בנתינת מתנה בשבת, והעיר על זה הגרש”ז אוירבך באגרת שתחת ידי, שנשלחה לחמי ר”ש בודנהיימר ז”ל:
אולם בעיקר הדבר אני תמיד מתפלא על זה שהמשנ”ב לא יצא לנכון להביא דעת הבית מאיר שבת הובא בפת”ש באה”ע סי’ מ”ה שחולק על המ”א והוכיח דדוקא להקנות בקנין סודר או לעשות מעשה קנין של הגבהה ומשיכה בכוונה מסוימת כדי לקנות רק זה אסור אבל סתם נתינה כרגיל לא איכפת לו אע”פ שהמקבל גם זוכה וכפשטות המשנה במס’ ביצה דכל שניאותן בחול מותר לשלוח ביו”ט ושם מענין אקנויי קימחא בי”ט.
ועתה אסיים בשלו’ מענין הפתיחה ואחתום בכל חותמי טובה וברכה כלבבו הטוב ולבב ידידו שלמה זלמן אוירבך.
שו”ת מהרש”ג (גרינפלד) ח”ב סי’ קיז נשאל לגבי מכונות אוטומטיות של מכירה:
שאלתך בכלי הנקרא אטאמאט שנתחדש בעתים הללו שמניחי אותו בחו ברה”ר ומשימין בתוכה ציקערליך וטשאקאלאד והוא נעשה טל אופן זה שמי שמשליך בתוכה מטבע הנקצב בעד הציקערליך או הטשאקאלאד יכול לפתוח תיבה קטנה ויכול ליקח הסחורה בעד המטבע ועתה השאלה כיון שהיא עומדת בחוץ גם בש”ק ויבאו אנשים עכו”ם או ישראלים דלא מעלי ויקחו הציקערליך או הטשאקאלאד וישליכו שם המטבע גם בשבת אם אין כאן להישראל בעל האטאמאט הנ”ל איסור של מו”מ בשבת.
את תשובתו סיכם במנחת יצחק ח”ג סי’ לד:
הרי הובא בס’ שערים מצ”ב שם, /שערים מצוינים בהלכה סי’ פ’ אות ל”ב/ משו”ת מהרש”ג (סי’ קי”ז), שכתב להתיר, אם הכלי הנ”ל עומדת ברה”ר, והלוקח אינו נכנס לרשות הישראל, מטעם דגם מלאכה דאו’ מותר, כשנעשית מעצמה בשבת, כדאי’ (בש”ע סי’ רנ”ב סעי’ ה’), וכ”ש מו”מ, ואף להתוס’ (שבת י”ז ע”ב ד”ה אין), שכתבו הטעם לאסור, באם העכו”ם יוצא מרשות הישראל, לאחר שקיעת החמה, משום דמחזי כשלוחו, זה דוקא דהישראל מוסר לו החפץ, משא”כ הכא שהכל נעשה מעצמו, ומ”מ אם הכלי עומדת ברשות ישראל יש להחמיר, ומכ”ש דבשבת ויו”ט אסור לו להישראל, להניח בכלים הנ”ל, הדברים שנזרקים לחוץ, אף אם אינם מוקצים עיין שם באריכו’ עכת”ד.
אלא שהוא מדבר לגבי גויים הקונים. ואין כאן בעיה של לפני עוור. ושם הביא את שו”ת גבעת הלבונה או”ח כח שאוסר משום הקנין.
ובשו”ת מנחת יצחק דן לגבי מכונות אוטומטיות במה שבעל המכונה זוכה בכסף. ורצה לומר שמועיל שייכוין שלא לקנות את הכסף בקנין חצר שהמכונה קונה לו. וזה לא שייך בקנין באינטרנט, כיון שמדובר על העברה של האשראי, וזה מועיל מדין סיטומתא, וממילא ע”כ הוא קונה את התשלום. ולמעשה המנחת יצחק התיר להחזיק את המכונה בתנאים מסויימים, שהמכונה אינה ברשות הישראל אלא ברשות הרבים, ולא ידוע מי בעל המכונה, וכן מתנה שהחפץ יהיה קנוי מערב שבת למי שיקח בשבת, ושלא יקנה את הכסף שזה מותר. ובחלק ט’ סי’ כד אסר להפעיל מכונות כביסה לשימוש עצמי.
ובשמירת שבת כהלכתה פרק כט סעיף כט כתב
חברה המשווקת מוצריה באמצעות אוטומטיים כאלה, נכון שבעליה ידאגו מבעוד יום שלא להשאיר את המיתקנים במצב תקין לשימוש כדי שאנשים לא ישתמשו בהם בשבת ובחג, אם אמנם יש להניח שמחללי שבת ישתמשו בהם(עה). אבל במקום שבו הקונים הם נכרים – מותר להשאירם במצב ראוי לשימוש.
ואם כן הוא הדין למסחר באינטרנט, שנכון שלא להפעילו בשבת.
שביתת כלים:
מחלוקת בית שמאי ובית הלל,
שו”ע או”ח רמו, א’
מותר להשאיל ולהשכיר כליו לאינו יהודי, ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה בשבת, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים; וי”א דכלים שעושין בהם מלאכה, כגון מחרישה וכיוצא בה, אסור להשכיר לאינו יהודי בע”ש; וביום הה’ מותר להשכיר לו, ובלבד שלא יטול שכר שבת אלא בהבלעה, כגון שישכיר לו לחדש או לשבוע; ולהשאיל לו, מותר אפילו בערב שבת. הגה: וכן עיקר כסברא האחרונה;
הדעה השניה סוברת שיש איסור במקום שנראה כשלוחו של ישראל. למרות שאין אנו מצווים על שביתת כלים, בכל זאת נפסק בשלחן-ערוך (רמג,א):
לא ישכיר אדם מרחץ שלו לאינו יהודי מפני שנקרא על שמו.
אסור ליהודי להשכיר מרחץ שלו לאינו-יהודי כדי שיעשה בו מלאכה בשבת, כיון ששמו של היהודי עליו, על המרחץ. יסודו של האיסור הוא ב”מראית עין” (מגן-אברהם רמג,ה ומשנה-ברורה שם ס”ק ג). שונה הוא דין שדה, כיון שמרחץ אינו עשוי להחכירו באריסות, וכל עובר ושב יודע שכל הנעשה במרחץ, גם אם הוא נעשה ע”י גויים, נעשה בשליחותו של הישראל, ולטובתו (הרווחים הם של הישראל). מה שאין כן שדה, שרגילים להחכירה באריסות, והגוי העובד בה, לעצמו הוא עובד.
ובכלל אין למחשב שם כלי, שניתן יהיה לדון בכלל דין שביתת כלים.
שכר שבת:
שו”ע או”ח שו, ד’
השוכר את הפועל לשמור זרעים או ד”א אינו נותן לו שכר שבת… ולא יאמר: תן לי של שבת, אלא אומר: תן לי שכר השבוע או החודש. (ואם שכרו לחודש והתנה לשלם לו כל יום כך וכך, מקרי שכיר יום) (ר”ן ס”פ אף על פי) או יאמר לו: תן לי שכר עשרה ימים.
אסור לקבל שכר שבת, היינו אפילו על עבודה שהיא מותרת לעשותה בשבת. אבל בהבלעה, כגון שמשלם עבור כל השבוע, מותר.
הרב נויבירט סעיף נז:
לשכר-שבת נחשבת התמורה בעבור נתינת כל שירות שהוא, הן שירות שיש בו משום עבודה, הן שירות של השכרה (חדר, כלים וכד’) הן כל שירות אחר. אבל הלוקח מחברו בשבת מאכל או משקה, וכמבואר להלן פרק כט סעיף יח, או הלוקח בשבת תרופה מבית-המרקחת וראה להלן פרק לג סעיף ד, הרי הוא חייב לפרוע חובו אחרי צאת השבת, ואין בזה משום שכר-שבת.
האם שכר שבת אסור? אלו שתי דעות בשו”ע או”ח רמג, ב’:
ואם עבר והשכירו במקום האסור, י”א ששכרו מותר (ב”י בשם הגאונים), וי”א שאסור (מרדכי פ”ק דשבת), וכן עיקר (וע”ל סוף סימן רמ”ה).
ובשו”ע או”ח רמה, ו’
אם אפו אינם יהודים בתנורו של ישראל בשבת, על כרחו, ונתנו לו פת בשכר התנור, אסור ליהנות ממנו.
כתב הרב דייכובסקי בתחומין שם: “בענין שכר שבת כבר נכתב בנודע-ביהודה (מה”ת או”ח סי’ כו), שנשים הטובלות במקוה משלמות לבעל המקוה במוצאי שבת, ואין כאן שכר שבת – “הרי שכר העצים ודאי מותר, דאטו מי שלוקח דבר מחברו בשבת, לא יפרע לו בחול?! וא”כ רשאי ליטול שכר בהבלעה עם שכר העצים. והרי המנהג פשוט, שהנשים הטובלות בשבת, שנותנות לבעל המקוה שכרו.” גם באתר מסחרי באינטרנט הכסף משולם עבור המצרך, וכאשר משלמים לאחר השבת, והתשלום הוא עבור המצרך ולא עבור השירות בשבת, אין בעיה.” וז”ל שו”ת נודע ביהודה מהדורא תניינא – אורח חיים סימן כו
ומה שכתבתם משום שכר שבת אין זה ענין לעסק הטלת חמין רק אם בעל המרחץ רשאי לקבל שכר או לא. וגם בזה נראה לפענ”ד שאין למחות בידו מליטול שכרו מתרי טעמי. חדא דטבילת הנשים דבר מצוה הוא ודומה לשכר החזנים בסימן ש”ו סעיף ה’ שיש מי שמתיר. ועוד שהרי שכר העצים ודאי מותר דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול וא”כ רשאי ליטול שכרו בהבלעה עם שכר העצים וכל מקום שהלכה רופפת בידך וכו’. והרי המנהג פשוט שהנשים הטובלות בשבת שנותנות לבעל המקוה שכרו ותו לא מידי כעת. ועושה שלום במרומיו יעשה שלום ביניכם. דברי הדורש שלומכם
בסיכום כותב הרב דייכובסקי שם: “סוף דבר, לא ניתן לאסור השארת אתר אינטרנט פתוח בשבת, אולם יש בכך בוודאי טעם לפגם.” אולם בספר קדושת השבת ח”ב ע’ טו כותב הרב הררי:
לדעת רוב ככל גדולי דורנו על בעלי האתרים באינטרנט אתרים מסחריים או המספקים מידע בלבד לסגור את אתריהם לפני כניסת השבת כך שמחללי שבת לא יוכלו להכנס לאתרים אלה בשבת ודברים אלה אמורים הן לגבי אתרי האינטרנט והן לגבי תאי הדואר בדואר האלקטרוני וזמן השבת לענינים אלה הוא זמן השבת במקום שבו נמצא בעל האתר.
הרב טולידאנו
הרב דייכובסקי, תחומין כב
[1] כך כתב גם בשו”ת חלקת-יעקב ח”ב סי’ קב. וע’ מאמרו של הרב דייכוסקי בתחומין שם.