בדין סמוך למנחה
יש דברים שחכמים אסרו לעשות קודם מנחה. ואין זה שעור שקשור לשעון אסרונומי או מעשי אלא זה דין של דברים שאסור לעשות סמוך למנחה.
ע’ משנה שבת ט’ ע”ב, וע’ טור סימן רל”ב שמסביר את הטעם שהחמירו לפני מנחה משום שהיא באמצע שהיום בעוד שהוא טרוד בעסקיו ולכן צריך לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה.
ובגמ’ שתי אוקימתות אם מיירי בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה או בסעודה קטנה לפני מנחה קטנה.
מהי סעודה גדולה? וכתב הרא”ש בסימן יח, שסעודה גדולה היא סעודת נישואין ומילה וישוע הבן, וסעודה קטנה היא סעודת כל אדם. סעודת שבת יום טוב כתב המשנה ברורה בס”ק כד שאינה סעודה גדולה. ובשער הציון כתב בשם החיי אדם שסעודת יום טוב היא סעודה גדולה, וכן נהג מו”ח ר’ שמעון בודנהימר. אבל המ”ב כתב שאינו יודע מנין לו. וע’ בבאר שבע בקונטרס באר מיים חיים סימן יב שהובא ברע”א רלב, שבימים שמתפללים מוסף עד זמן המנחה צריך להתפלל מנחה קודם הסעודה.
איזו מלאכה נאסרה? האם רק המלאכות שהוזכרו כאן או שכל המלאכות אסורות? ע’ מאירי שבת ט’ ע”ב: וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה על הדרך שהתבאר אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש להפסד עורות היאך יפסיק וכריסו בין שיניו ועוד שדרכם היה ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילבש בגדים הרגילים לו והיאך יפסיק על מנת לחזור לאלתר לסורו רע וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא באלו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהם לחצי שיעור מתחיל ולכשיגיע זמן תפלה מפסיק וכן יש מפרשים שחולקין לפסוק אף במלאכות אלו שלא נאמרה לדעתם משנה זו אלא בסמוך למנחה קטנה אבל בסמוך למנחה גדולה מתחילין ואף על פי שנדחית בוק’ לא נדחית אלא מפני שהוא כנגד דבריו של ר’ יהושע בן לוי שאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם לטעום וכבר נדחו דברי ר’ יהושע במסכת ברכות פרק השחר ומעתה תחזור משנתנו לביאור מנחה קטנה או למנחה גדולה ולענין מלאכה ארוכה כגון תספורת בן אלעשא ובורסקי גדולה וסעודה גדולה ותחלת דין וכיוצא באלו ומ”מ אנו כבר ביארנו שלא נדחו דברי ר’ יהושע לענין זה ולא עוד אלא שרב אחא בר יעקב תרצה כמו שכתבנוה ואין לדחות דבריו בלא ראיה.
לדעת המאירי השאלה באילו מלאכות מדובר תלוי האם מדובר כאן במנחה גדולה או קטנה. וכן עולה מתוך פשט הסוגיה. וע’ משנה ברורה ס”ק ט’ מה שכתב לגבי שאר מלאכות, שהוא הדין לכל מלאכה שאפשר להמשך או לגרום טרדא. ובבאור הלכה הביא את החלק הראשון של המאירי וכתב שבמקום הצורך יש להקל. אבל מסוף דברי המאירי עולה שלא ניתן להקל לדעות הפוסקים שגם סעודה קטנה אסור קודם מנחה קטנה.
ונראה לי שיש להוכיח מהרמב”ם שרק מלאכות אלו אסורות, אף שלדעת הרמב”ם גם סעודה קטנה אסורה לפני מנחה, שהרי כתב הרמב”ם בהלכות תפילה פרק ו’ הלכה ד’ קודם שהביא את דין המשנה והאוקימתות בגמ’: אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה, מאחר שיעלה עמוד השחר, עד שיתפלל תפילת שחרית; וכן לא ישכים לפתח חברו לשאול בשלומו, קודם שיתפלל תפילת שחרית. ולא ייצא לדרך, קודם שיתפלל. אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף, וקודם מנחה; אבל אינו סועד, סמוך למנחה.
הרי שלרמב”ם אסור לסעוד קודם מנחה, אף שמלאכות מותרות, ומשמע שרק המלאכות שהובאו בסוגיה וברמב”ם בהלכה הבאה האם אסורות. הרי שאין קשר בין שאלת סעודה גדולה או קטנה ובין מלאכה זו או כל המלאכות.
אם התחילו אין מפסיקין: הדין שאין מפסיקין הוא רק אם יש שהות לגמור גם את תפילת המנחה בסוף, אבל אם לא יספיק את מנחה תמיד יפסיק. כן משמע ברמב”ם שהובא להלן, שאם התחילו אין מפסיקין, היינו אם לא עובר זמן תפילה, אבל אם זמן תפילה עובר צריך להפסיק, כמו שכתב בסוף ההלכה “אלא גומר ואחר כך מתפלל תפילה מנחה”, כן דייק הכסף משנה שם. וכן כתב הרא”ש בשבת סימן יח והוכיח מחילוק הגמ’ בין שכיחא שכרות ולא שכיח, שלכן במנחה אם התחילו איןמפסיקין, משום דלא שכיחא שכרות. ואם נאמר שאין מפסיקין גם אם אין שהות, מאי נפ”מ אם שכיחא או לא שכיחא, והא אפילו אם שכיחא שכרות אין צריך להפסיק. וע”כ שכל החילוק הוא אם לא עובר זמן התפילה וזו גמ’ מפורשת בסוכה ל”ח ע”א: משנה: מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו לא נטל שחרית יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב: גמרא: אמרת נוטלו על שלחנו למימרא דמפסיק. ורמינהי אם התחילו אי מפסיקין אמר רב ספרא לא קשיא הא דאיכא שהות ביום הא דליכא שהות ביום. וכן נפסק מפורש בשו”ע רל”ב סעיף א’. וע’ באור הלכה על סעיף ב’ ד”ה ואפילו אם התחיל , שאם אין שהות צריך לקום מיד כשהגיע זמן התפילה ואין לחכות עד סוף היום. ורק אם התחיל בהיתר מותר לחכות עד סוף זמן תפילה.
השיטות שונות להלכה בשו”ע סימן רל”ב: לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות), ולא לדין ולא לאכול אפי’ סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אע”פ שהתחיל באיסור; והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אח”כ, צריך להפסיק מיד; ומאימתי התחלת תספורת, משיניח סודר של ספרים על ברכיו; והתחלת מרחץ, משיפשוט לבושו העליון; והתחלת בורסקי, משיקשור בגד בין כתיפיו כדרך הבורסקים; והתחלת דין, אם היו עסוקים בו, משיתחילו בעלי דינים לטעון, ואם לא היו עסוקים בו, משיתעטפו הדיינים, ולדידן משישבו אדעתא לדון; והתחלת אכילה משיטול ידיו. הגה: וי”ח וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר”ת); וי”א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ”ג שרי (בעל המאור והג”מ פ”ק דשבת); וי”א דסעודה קטנה אפי’ סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר”י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ”ק דשבת), (וע”ל סי’ פ”ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת, צריך לקום ולהתפלל (טור וב”י בשם הפוסקים).
שיטה א:
שיטת הרי”ף שלפני מנחה גדולה אסורה גם סעודה קטנה. (שבת ד’ ע”ב באלפס, וע’ ר”ן שם שכתב שהרי”ף פסק לחומרא, כלשנא בתרא, וסעודה קטנה אסור גם לפני מנחה קטנה. ע’ ד”ה והוי יודע).
(ע’ רמב”ם הלכות תפילה פרק ו’ הלכה ד’ שקודם מנחה אינו סועד סמוך למנחה אבל טועם ועשה מלאכה קודם שיתפלל תפילת מוסף וקודם מנחה.)
רמב”ם הלכות תפילה פרק ו’ הלכה ה’: כיון שהגיע זמן מנחה גדולה, לא ייכנס למרחץ, אפילו להזיע, עד שיתפלל, שמא יתעלף וייבטל מן התפילה; ולא לאכול, אפילו אכילת עראי, שמא יימשך באכילה; ולא לדון, אפילו בגמר דין, שמא ייסתר הדין ויימשך וייבטל מן התפילה. וכן לא יישב לפני הספר, אפילו תספורת הדיוט, עד שיתפלל, שמא יישבר הזוג; ולא ייכנס לבורסקי סמוך למנחה, עד שיתפלל, שמא יראה הפסד במלאכתו ויתעסק בה ויתעכב מן התפילה. ואם התחיל באחת מאלו, לא יפסיק, אלא גומר, ואחר כך מתפלל תפילת מנחה.
לדעת הרי”ף האם בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה מפסיקים? ע’ ט”ז שכתב שכיון שהרישא מיירי לרי”ף בסעודה קטנה, גם הסיפא שאין מפסיקים מיירי בסעודה קטנה. אבל סעודה גדולה אפילו התחילו מפסיקין משום שכרות.
שיטה ב’:
שיטת התוס’ ד”ה בתספורת שהלכה כסתמא דש”ס שסמוך למנחה, גדולה ובתספורת בן אלעשה, ובסעודה גדולה דוקא: בתספורת של בן אלעשה כו’ – נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה אסור ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא קמא דסתם לן הש”ס ורב אשי שהוא בתראה סידר את הש”ס והלכתא כותיה לגבי רב אחא בר יעקב ואמאי דאמר לקמן מאימתי התחלת דין אין להוכיח דמתניתין איירי בתחלת הדין דלא כרב אחא דאיכא למימר דקאי אאם התחילו אין מפסיקין ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואע”ג דהש”ס אי לאו דר’ יהושע בן לוי הוה מוקי לה בסעודה קטנה וסמוך למנחה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין ולא קי”ל כר’ יהושע בן לוי כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) מ”מ כיון דמסיק סתם הש”ס הכי משמע דבהא דאם התחילו מפסיקין קיימא לן כוותיה ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו פירות לא קיימא לן כוותיה.
לדעת התוס’ שלפני מנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואך אף שאין הלכה כ’ יהושע בן לוי שאמר שאסור לטעום קודם מנחה. וזוהי דעת יש חולקים שכתב הרמ”א. וכן פסק הרא”ש.
שיטה ג’:
שיטת בעל המאור, שכיון שהגמ’ לא מעמידה את המשנה במנחה קטנה בגלל ריב”ל, לכן כיון שאין הלכה כמותו, הרי פשט המשנה הוא על מנחה קטנה, ואסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין. אבל לפני מנחה גדולה מותר אפילו סעודה גדולה. ושיטת בעל המאור הובאה בדרכי משה ג”כ שאליביה מותר גם סעודה גדולה לפני מנחה קטנה וכתב שעל ככה נהגו להקל.
שיטה ד’:
ע’ הגהות אשרי שסעדוה קטנה מותר אפילו סמוך למנחה קטנה. והאיסור הוא רק בסמוך למנחה גדולה. ומשמע שזה לשיטה שסעודה קטנה מותר לפני מנחה גדולה. ושיטה זו הובאה גם בטור בשם הר”ר יהודה בשם ר”י, והוא בסמ”ק סימן י”א (ב”י).
ורמ”א כתב שנוהגים להקל כשתי הדעות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה., וע’ במקור הלכה סימן ב’ שכתב שזה לא כמאן, שהרי לבעל המאור שמקיל בסמוך למנחה גדולה, אסור סעודה קטנה סמוך למנחה. ולדעת הטור בשם רבנו יהודה דמיקל במנחה קטנה אינו מיקל במנחה גדולה. אבל כתב שמצא לו חבר בהגהות מרדכי שהמשנה מתפרשת בסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה (אבל משמעות הסוגיה לא משמע כן. שהרי הטעם שהעמידו בסעודה גדולה הוא משום שאיכא זמן טובא ואין שום סיבה להעמיד בסעודה גדולה לפני מנחה קטנה.).
ובשו”ע חו”מ סימן ה’ סעיף ד’ כתב: אין יושבין בדין מתחלת שעה שביעית, אפילו לגמור דין, עד שיתפללו תפלת המנחה. ואם התחילו, אפילו תחלת דין, (אין) מפסיקין אפילו לכשיגיע זמן מנחה קטנה, ובלבד שיהיה להם שהות להתפלל אחר שיגמרו הדין. (ואם ישבו סמוך למנחה קטנה, מפסיקין) (טור).
היינו שאם התחילו אין מפסיקין, וכתב הרמ”א שאם ישבו סמוך למנחה קטנה מפסיקין. וכתב הגר”א שם שהיינו שיטת התוס’ שבהא קי”ל כר’ יהושע בן לוי.
תוספות:
לברר: אם התחילו, האם גם באיסור? ע’ רא”ש שמוכיח שהמשנה מיירי אפילו התחילו באיסור. וע’ סימן תרנ”ב שכל מקום שהתחילו באיסור בדרבנן אין מפסיקין,
בענין האיסור לטעום קודם מנחה, ע’ ברכות כח ע”ב ובעינים למשפט שם. והא דאין הלכה כר’ יהושע בן לוי, ע’ בית יוסף שכתב בסימן רל”ב בשם הרשב”א שהני מילי להפסיק אבל להתחיל אסור כדאיתא בפרק קמא דשבת. והתוס’ כתבו שאין הלכה כר’ יהושע בן לוי היינו בהא דאסור לטעום. אבל בהא שאם התחילו איןמפסיקין הלכתא כוותיה. והרי”ף כתב שאין מפסיק אפילו התחיל בסמוך למנחה קטנה (ע’ ברור הלכה).
בדברי הרמ”א להקל בגלל קריאת השמש, ע’ גם דרכי משה, וע’ בטור סימן פ”ט שזו מחלוקת רש”י ור”י. וע’ שער הציון אות כו שאין זה היתר ברור כמו שכתב רע”א.
ביאור הלכה שם שכל מקום שכתבו לא להפסיק, אם מפסיק נקרא הדיוט. וע’ מגן אברהם ס”ק ט’.
האם לימוד הוא כמו אכילה, מ”א ס”ק ח’ וע’ מחצית השקל רל”ב ס”ק ח’ שאמנם לא דומה אם רק סמוך, אבל כשהגיע הזמן אסור לימוד כמו אכילה.
מקומות נוספים בשו”ע: טור סימן רצ”א שאין לעשות סעודה שלישית קודם מנחה. משום שכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל. סימן תרנ”ב חו”מ סימן ה’ סעיף ד’.
השלמות:
א. פשטות ההלכה בסימן רל”ב היא ההכרעה כמו שיטת התוס’ שסעודה גדולה לפני מנחה גדולה אסור וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה אסור (ע’ מ”ב ס”ק כג). וע’ ביאור הלכה ד”ה ויש חולקים שכתב שהגר”א כתב שהעיקר כדעה זו. והוסיף המ”ב שם שהרוצה להחמיר אין לו להחמיר רק כדעה זו העמצעית אבל לא כ”כ כדעה ראשונה. וע’ מקור הלכה ח”ב שתמה ע”ז, שהרי הדעה הראשונה היא דעת הרמב”ם והרי”ף וסתם המחבר כן, ומדוע מי שרוצה להחמיר כדעתם אין לו להחמיר? וע’ גם שש”כ פרק נו הערה יא.
וכיון שהיום אין שמש שקורא לתפילה, הרי שאי אפשר להשתמש בהיתר של הרמ”א שמתירים גם גם סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה למנחה קטנה.
וכיון שהוא הדין לא רק לפני מנחה אלא גם לפני מעריב, ע’ סימן רל”ה סעיף ב’ ובמ”ב. ולכן צריך לבדוק האם יש היתר למי שמתפלל בקביעות מעריב בשעה מאוחרת במנין של עשר וכד’, האם יכול לאכול קודם?
אלא שאין לסמוך על זה כשהולך לחתונה, אף שחוזר הביתה מוקדם ומתפלל במנין קבוע, כיון שסעודת נישואין היא סעודה גדולה, לא סומכים על זה בסעודה גדולה, כמ”ש המ”ב שלא סומכים על קריאת השמש בסעודה גדולה לפני מנחה קטנה.
וע’ באישי ישראל שכדי להשתתף בסעודת מצוה ניתן להתפלל מעריב ביחידי, אבל לא להתפלל ביחידות בשביל לאכול סעודה רגילה. ע’ אישי ישראל פכ”ז סי”ט שאם ממנה אדם שיזכיר מותר.
וע’ שש”כ פרק נו הע’ יב שאם מתפלל במנין קבוע ושעה קבועה, אז לא חיישנן שמא ישכח להתפלל ומותר לאכול. וע’ עוד בערוך השלחן בהתרים בזה.