ב”ה שעור טז
המשך בענין ספק של בין השמשות
בענין שלשה כוכבים:
ההלכה במחלוקת ר’ יוסי ור’ יהודה, ע’ ל”ה ע”א, “אמר ר’ יוחנן הלכה כרבי יהודה לענין שבת והלכה כר’ יוסי לענין תרומה”. לכן לגבי איסור מלאכה בערב שבת מתחילת בין השמשות דרבי יהודה הוא שקיעת החמה. ובמקום שדעת ר’ יוסי לחומרא כגון היתר אכילת תרומה לכהנים טבולי יום, מסוף בין השמשות דרבי יוסי, בצאת הכוכבים. וכן לענין עשית מלאכה במוצאי שבת.
ומה ההבדל בין שעור של ר’ יהודה לשעור של ר’ יוסי ע’ רא”ש שבת פרק ב’ סימן כג: בשלמא הלכה כר’ יהודה לענין שבת לחומרא. אלא הלכה כרבי יוסי לענין תרומה למאי הלכתא. אילימא לטבילה ספיקא הוא אלא ]דף לה ע”ב[ לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי והוא בתר דשלים בין השמשות דר’ יהודה דאמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר’ יהודה כהנים טובלין דכוליה חשיב יום לר’ יוסי ובתר דשלים בין השמשות דרבי יהודה מתחיל בין השמשות דרבי יוסי. ומיהו צריך לדקדק אם הוא סמוך לו ממש מיד אחר יציאת בין השמשות דרבי יהודה או מופלג ממנו הרבה דסמך לו ממש אי אפשר דא”כ אמאי איצטריך למיפסק הלכה כרבי יוסי לענין אכילת תרומה בשביל הרף עין. וגם מופלג ממנו הרבה אי אפשר דא”כ הא דאמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דרבי יהודה לרבי יוסי כהנים טובלין בו אפי’ בתר דשלים בין השמשות דר’ יהודה נמי כהנים טובלין בו. הלכך נראה דמספקא להו לאמוראי אם הוא סמוך לו מיד או מופלג ממנו הרבה דלכך הוצרך לפסוק רבי יוחנן דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דרבי יוסי דשמא מופלג ממנו הרבה. ושמואל קאמר דבין השמשות דר’ יהודה לרבי יוסי כהנים טובלין בו אבל בתר בין השמשות דרבי יהודה לא דשמא סמוך לו ממש אי נמי יודעין היו כמה הוא מופלג מבין השמשות דר’ יהודה והאי דלא אמר שטובלין לרבי יוסי בתר דשלים בין השמשות דרבי יהודה לפי שאין שיעור טבילה ביניהם.
ובגמ’ ל”ה ע”ב: אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה. תניא נמי הכי כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה. אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים.
והרא”ש שם בסוף הסימן הביא את הגמ’ וכן הרי”ף.
ונראה שהברייתא הזו לא נוקטת שעור חדש לבין השמשות, אלא זה מתאים את בין השמשות של ר’ יהודה או ר’ יוסי. וע’ ספר בין השמשות עמ’ שנ”ט שדעת הגאונים והראשונים שזה שעור של בין השמשות של ר’ יהודה.
וכתב הרמב”ם בהלכות תרומות פרק ז’ הלכה ב’: אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזו העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה: שנאמר “ובא השמש, וטהר” (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; “ואחר יאכל מן הקודשים” (שם).
אבל לכאורה ברמב”ם יש סתירה:
בהלכות קידוש החדש פרק ב’ הלכה ט’ כתב: “ראוהו בית דין עצמם, בסוף יום תשעה ועשרים, אם עדיין לא יצא כוכב בליל שלושים, בית דין אומרים מקודש מקודש שעדיין יום הוא; ואם ראוהו בליל שלושים, אחר שיצאו שני כוכבים, למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו הם השניים בפני השלושה, ויקדשוהו השלושה.
ובהלכות שבת פרק ה’ הלכה ד’ כתב: “משתשקע החמה עד שייראו שלושה כוכבים בינוניים, הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום; והוא ספק מן היום, ספק מן הלילה, ודנין בו להחמיר, בכל מקום. ולפיכך אין מדליקין בו”
ובפירוש המשניות שבת פ”ב מ”ז כתב “ודע כי אחר ביאת השמש עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבינונים בגדולה נקרא יום…”
ולכאורה הרי זו סתירה האם בין השמשות מתחיל בשקיעה או שהוא מתחיל רק כשנראים שני כוכבים? וצריך לומר שלענין שבת לחומרא אנו נוקטים שמשקיעה הוא בין השמשות.
וע’ הזמנים בהלכה עמ’ ש”ס על המציאות של שלשה כוכבים לשיטת ר’ יהודה היא קשה. וע’ ר”ח ל”ה ע”ב שמבואר שגרסתו היתה שבריתא זו היא סיוע לשיטת ר’ יוסי בדין בין השמשות.
הסבר הספק בבין השמשות:
ע’ לשון הבריתא ל”ד ע”ב: תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים. ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. רבי יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו.
כמה אפשרויות יש בספק של בין השמשות? האם המילים: “ספק מן היום ובין הלילה” הוא כותרת למה שנאמר אחר כך שמבאר את הספק: “ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה”. ואז יש רק שתי דעות בבריתא, או שיש כאן שלש אפשרויות של ספק, והראשונה הוא ספק בפני עצמו, שיתכן שבין השמשות הוא ספק מצד עצמו שהוא שייך גם ליום וגם ללילה.
ואם כצד האחרון, יש לדון האם זה ספק במציאות או שזה ספק בדין? י דעת ר”ת בתוס’ ל”ד ע”ב (הובא בספר הזמנים בהלכה, ע’ שמב.) שיש ספק במציאות מתי רגע חילוף יום ולילה.
אבל יתכן גם אופן שלישי להסביר, שבין השמשות הוא מהות בפני עצמה ואינו לא יום ולא לילה, וכן משמע בעמק דבר בראשית א,ד: “ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. הוראת הבדל הוא בשני משמעות. א’ מסך מבדיל בין שני דברים שוים או אינם שוים. ב’ הבדל רוחני בין שני דברים שנראין לחוש העין שהם שוים. כמו הבדלה בין יום קודש לחול. דלפי הנראה מה יום מיומים. וכן הבדל בין טהור לטמא ועוד הרבה. וכאן אין לפרש באופן הב’. שהרי אור מחשך מובדלים ממילא לעין. החוש והפכים זה מזה אלא פירוש הא’ שעשה מסך מבדיל. והיינו באיזה שעה שאינו לא אור ולא חשך. אינו לא אור ולא חשך.”
וע”ע בספר הזמנים בהלכה פרק לט על אפשריות נוספות בהסבר.
ובשו”ת אגרות משה חלק ד’ סימן ס”ב, דן על השאלה האם את זמן בין השמשות לאחר השקיעה אפשר לעשות ספק ספקא, שהרי זה גם ספק במציאות וגם ספק של מחלוקת הראשונים אם כגאונים או כר”ת. ודן שם על שאלת ספק ספיקא משם אחד. וכתב שם: “והנה לדידי היה מסתבר שכיון שספק ביה”ש אם הוא יום או לילה ספק בהמציאות איך הוא שהא לא ידוע לשום אינשי, וספק בהג’ מילין ורביע הוא ספק דפלוגתא דרבוותא בדינא יש להחשיב זה לס”ס אף דספק פלוגתא דרבוואתא נמצא שהוא ג”כ אותו שם ספק, מאחר דלא מסבה אחת אנו מספקין… אבל מ”מ לענין למול בשבת אולי משום חומרא דשבת יש להחמיר שלא למול בשבת משום שהגר”א והגר”ז הסכימו לשיטת הגאונים והם בתראין, אבל עכ”פ אלו הרוצים לסמוך ע”ז אף בשבת אין למחות בידם. ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג’ רבעי מיל הראשונים מטעם הס”ס שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה.
הרי שהוא מחשיב את זה לספק ספיקא של ספק במציאות וספק בהלכה מתי בין השמשות. וע’ בעמק הלכה עמ’ עו-ז. בשם הגרש”ז והביאו במקראי קודש הלכות פורי ע’ ע”ז סוף הע’ יד, שאסור לעשות מלאכה בערב שבת קדש לאחר כניסת השבת לשיטת הגאונים, ולומר שהוא מצרף כספק את שיטת ר”ת בצאת הכוכבים.
ומאידך פסק בשש”כ פרק נט בהערה עב בנדון שבע ברכות של חתן שהחופה היתה ביום ראשון לפני שקיעה, והיום השביעי הוא שבת, והסעודה השלישית נמשכה עד בין השמשות שמותר לברך שבע ברכות בין השמשות מדין ספק ספיקא.
ועוד יש לברר: בגמ’ פסחים ב’ ע”א (ובמגילה כ’ ע”ב): “…מיתיבי (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום אלמא אור יממא הוא הכי קאמר למאיר ובא קראו יום. אלא מעתה ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קרא לילה והא קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא אלא הכי קאמר קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה.”
וצריך עיון, היכן בין השמשות אם עד צאת הכוכבים הוא יום? ובשלמא לשיטת ר”ת יש לומר שבין השמשות הוא ספק מתי צאת הכוכבים. וזה ראיה לשיטתו שזה ספק מתי צאת הכוכבים.
וסברא מחודשת כתב באבן האזל הלכות קריאת שמע פרק א’ שלגבי דינים התלוים בשם יום (שהניגוד שלו הוא לילה) בין השמשות נדון כיום, אולם בדינים התלויים בתאריך (שהניגוד שלו הוא יום שלאחריו) מתחילת השקיעההזמן נתון בספק של יום אחר.
(מאירי על מסכת מגילה דף כ/ב: “זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו אלא שלענין ביאור זה שאמרו מדערבא שמשא ועד צאת הכוכבים יממא הוא פי’ שאינו לילה לגמרי אלא ספק יום ספק לילה שאין לילה גמור אלא עד צאת הכוכבים כמו שביארנו במקומו”)
צילום: הזמנים בהלכה עמ’ ש”ס. גמ’ ל”ד ע”ב ל”ה ע”א. רא”ש רמב”ם