כב. מזלות | שיעורי הרב יואל עמיטל

ב”ה שעור כב

מערכת השמש, הכוכבים והמזלות

הקדמה

רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

מערכת כוכבי הלכת:

ידיעת הזוהר על כדור הארץ: זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף י עמוד א: ובספרא דרב המנונא סבא, פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אלין לתתא ואלין לעילא וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינויא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא, ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאלין חשיך לאלין לאלין יממא ולאלין ליליא, ואית אתר דכוליה יממא ולא אשתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא והאי דאמר בספרי קדמאי ובספרא דאדם הראשון הכי הוא, דהכי כתיב (תהלים קלט) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך וכתיב (שם קד) מה רבו מעשיך ה’ ועל דא כלא שפיר, ורזא דא אתמסר למאריהון דחכמתא ולא למפלגי תחומין בגין דאיהו רזא עמיקא דאורייתא.

כוכב (חמה, מרקורי) שמו ניתן לו בגלל קרבתו לשמש הוא הקטן מכל תשעת כוכבי הלכת, למעט פלוטו. מקיף את השמש כל 88יום. אורך היממה שלו היא 58.7יום, דהיינו כחדשיים שלנו.

נוגה (ונוס) הוא הזוהר ביותר בשמים, הוא מופיע ראשון לאחר שקיעת החמה הוא גם האחרון אשר עדיין ניתן לראותו לפני זריחת השמש. ניתן לראותו בצורה ברורה ובהירה ביותר בחדשים כסליו טבת (דצמבר ינואר) סמוך לשקיעה באופק דרומי מערבי. מקיף את השמש ב 224.4יום. יממה שלו היא בארך 243 יום.

הארץ: הכוכב “שלנו”. התנאים כאן מתאימים לחיים: כח המשיכה מתאים כדי לחיות, בכח משיכה כזה הלחץ הוא מתאים לחיים, טמפרטורת הרתיחה היא 100 מעלות, לעומת מקום שאין בו כח משיכה טמפרטורת הרתיחה היא נמוכה מאד ודמנו היה רותח. המרחק משמש הוא אידאלי לחום כדור הארץ ומאפשר חיים בו. אורך היממה הוא 24שעות בלבד. האטמוספירה בה אנו נושמים היא בהרכב אידאלי לחיים, היא גם המגינה מהשמש. שכבת האוזון שהיא מגינה מהקרינה האולטרה סגולית של השמש. צבע השמים הוא כחול בגלל השתברות קרני השמש באון שהחמצן הנמצא באטמוספירה הוא מפזר דוקא את האור הכחול של השמש בצורה היעילה ביותר. האסטרונטים שהגעו לגובה רב גילו שהשמים בעצם הם שחורים. ובאמצע היום ניתן לראות את הכוכבים. כיון שאין אויר, אין מה שיפזר את אור השמש.

מאדים (מארס). הוא נראה אדמדם ביחס לשאר הכוכבים. קוטרו כחצי מכדור הארץ, מקיף את השמש ב- 688יום אורך היממה שם כמעט כמו כדור הארץ. ולכן יש בו גם עונו השנה. יש שם אטמוספירה דלילה ביותר. הלחץ האמוספירי שם רק 5ג’ לכל סמ”ק לעומת 1ק”ג על כל סמ”ר על פני כדור הארץ. הטמפרטורה נמוכה מגיעה למינוס 20-30מעלות.

צדק: (יופיטר). הגדול ביותר במערכת השמש, כדול פי אלף מכדור הארץ. מקיף את השמש ב 11.86שנים, דהיינו שנה אחת שלו היא כ – 12שנים שלנו. סיבובו על צירו הוא כ- 10שעות. קוטרו פי 11מקוטר כדור הארץ. עד היום נתגלו כ- 16ירחים סביב צדק.

שבתאי (סטורן). סביבו טבעות נמצאתו במרחק של כ- 70אלף ק”מ, הטבעות הם חלקי אבנים וסלעים וגושי קרח. זמן ההקפה סביב השמש הוא 29.5שנים. וסביב צירו הוא מקיף כ – 10שעות בלבד. קטרו פי 100מזה של כדור הארץ.

שלשת הכוכבים הבאים ניתן לצפותם רק באמצעות טלסקופ לעומת ששת הקודמים שניתן לראותם גם בעין. לכן כוכבים אלו נתגלו רק לפני כמתאיים שנה. השלשה הם: אורנוס, מקיף את השמש במשך 84שנים. יממה שלו היא בת 11שעות. נפטון, המידע עליו בעיר המחללי וויאג’ר 2שעברה בקרבתו. יממה שלו היא בת 15שעות, מקיף את השמש כל 164.79שנים. יש לו 8ירחים. פלוטו, הוא הקטן מבין כוכבי הלכת, מקיף את השמש כל 249שנים (הארוך ביותר, מאז בריאת העולם הקיף את השמש כ- 23פעמים). כוכב Xלמדעני סוכנות החלל השערה קיים כוכב לכת נוסף, בגלל הסטיות של מסלולי אורנסו ונפטון לעומת החישובים.

כוכבי הלכת משמשים בגמ’ גם למנין השעות:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד ב תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי? – אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.

רש”י שם: שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל רביעי, שבאותה שעה נתלו מאורות, ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ”ם חנכ”ל, תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות: כצנ”ש חל”ם; מוצאי שבת כוכב, תחלת ליל שני – צדק, תחלת ליל שלישי – נוגה, תחלת ליל רביעי – שבתאי, תחלת ליל חמישי – חמה, תחלת ליל ששי – לבנה, תחלת ליל שבת – מאדים, וסדר תחלת הימים כעלות השחר: חל”ם כצנ”ש, ותקופה מושכת מחברתה שבע שעות ומחצה, כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה שבע שעות ומחצה, הרי שלשים שעות לארבע תקופות, הרי יום ורביע לשנה, לארבע שנים – חמשה ימים, למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ארבע שנים, שהוא מחזור קטן, ושבעה מחזורים קטנים – למחזור גדול, וסימניך: דב”ז הגא”ו, הרי שאינה באה לתחלת ליל רביעי, אלא מעשרים ושמונה שנים לעשרים ושמונה שנים, בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה, ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל רביעי.

מערכת המזלות:

י”ב מזלות הם יב קבוצות של כוכבים שהקדמונים ראו בהם צורות שונות. הקדמונים חשבו שהארץ היא מרכז היקום וכוכבי הלכת נעים סביבו. כל חודש לפני זריחת החמה ניתן לראות את הצורות המקובלות של המזלות. “מזל החודש” פירושו כשהשמש נמצאת בין קבוצת הכוכבים הזו לבין כדור הארץ. מאז שנקבע גלגל המזלות שונה מיקומם של המזלות, ואף על פי כן נשארו הם בשמותם.

הסבר מספר השמים מספרים עמ’ :374-378

היווצרות גלגל המזלות: ברקיע השמיים נעים כוכבי הלכת, הדומים לכדוה”א, במסלולים מסויימים בחלל העולם מסביב לשמש. בניגוד להם נראים כוכבי השבת במצב תנוחה, והם כאילו קבועים ועומדים במקומם. כדי להקל על ההתמצאות בין המספר העצום של הכוכבים איחדו האסטרונומים קבוצות של כוכבי שבת וכינו איחוד כזה בשם חיה או עצם (כגון: הדובה הגדולה או העגלה הגדולה) אשר להם דומה הקבוצה. תצפיות רבות שעשו הקדמונים גילו, כי בכל חודש עומדת השמש ליד קבוצת כוכבים אחרת. בעת זריחת השמש או שקיעתה נוכל לראות את הקבוצה, כיצד? כאשר השמש זורחת מתחת לאופק במזרח, היא מתחילה לעלות אט אט וע”י כך מתחילה להאיר בהדרגתיות את האופק המזרחי. האורות הראשונים הבוקעים מהמזרח נקראים בשם “עמוד השחר” וזאת משום שהאור עומד ניצב לקו האופק. אורות אלו הם חלשים מאוד ובקושי רב ניכרים. בזמן זה של עלות השחר ניתן עדיין לראות כוכבים מאירים מעל האופק המזרחי וזאת דווקא לפני זריחת החמה, אך ככל שאור- השחר הולך וגובר כך בהדרגתיות אנו נראה כיצד הכוכבים נעלמים אט אט (בעיקר באופק מזרח) עד שבערך כחצי שעה לפני זריחת החמה לא נוכל לראות שום כוכב. הכוכבים הללו הנראים בכל בוקר בזמן עה”ש באופק מזרח הם בעלי סדר קבוע ומיוחד, כלומר כל יום במשך חודש שלם אנו יכולים לראות את אותו רקע של הכוכבים בצד מזרח כשכל יום משתנה פרט נוסף במערך הכוכבים וזאת דווקא בזמן עה”ש, אך במשך שעות היום לא נוכל לראותם וזאת בגלל עוצמתה של השמש, כלומר אעפ”י שאין אנו רואים במשך שעות היום את רקע הכוכבים, אבל אנו יודעים בבירור כי רקע זה הוא אכן קיים ועומד בשמיים מאחורי השמש. וכן כתב רש”י במס’ ר”ה דף יא’ עמ’ ב’ וז”ל: “גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע ושנים-עשר מולות קבועין בו וזה סדרן: טלה. שור. תאומים. סרטן. אריה. בתולה. מאזנים. עקרב. קשת. גדי. דלי דגים, וסימניך טש”ת, סא”ב, מע”ק, גד”ד, ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם. ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ”ד שעות של יום, ובניסן לעולם טלה מתחיל לצאת לאור הבקר מע”ק גד”ד למעלה, בלילה טש”ת סא”ב למטה. לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע, לסוף ב’ שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע, אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן כולן כל חודש ניסן, באייר שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר ובשתי שעות הראשונות גומר עלייתו שנית תאומים, שלישית סרטן, רביעית אריה, חמישית בתולה, וששית מאזנים וכן כולם נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע, כפי שציינתי לעיל בכל יום מ- 365ימות השנה אנו מבחינים בשינוי קטן במערך הכוכבים בזמן הזריחה, כלומר כוכבים שנראו ליד החמה ביום א’ ייראו ג”כ ביום ב’ בנוסף לעוד כוכבים, רק שהכוכבים של יום א’ עתה יתקדמו מעט למעלה מהשמש. כוכבים אלו של יום א’ אכן ילוו את השמש במשך חודש ימים, עד שלאחר חודש זה יתחלפו ובמקומם אנו נראה בזמן עה”ש מערך כוכבים חדש. תהליך זה של התחלפות צורות הכוכבים בשמים נעשה במחזור הנמשך שנים-עשר חודשים כשכל חודש אנו מבחינים בתמונת כוכבים חדשה בזמן עה”ש, וכך חוזר חלילה במשך כל שנה ושנה.” הראשונים, בהסתכלותם היומיומית לעבר הכוכבים בזמן זה של עה”ש, אכן הבחינו כבר אז בכל השינויים הללו במערך הכוכבים במשך כל חודש ובמהלן כל השנה, ומריבוי תצפיות אלו הגיעו למדרגה כזו שע”י התבוננות בשמיים בזמן עה”ש יכלו לקבוע בוודאות איזה חודש זה באותה שנה, כדי להגיע למצב כזה של הבחנה בין קבוצות הכוכבים בכל חודש וזכירתם, מתחו הראשונים קוים דמיוניים ומלאכותיים ביותר בין הכוכבים וע”י כך קבלו צורות של בעלי-חיים, כגון: שור, טלה וכן של בני-אדם, כגון; בתולה או תאומים, אומנם, כפי שנראה בטבלה שלפנינו לקמן, נוכל לראות, שבכל חודש עפ”י המזל שלו ישנם ענינים גבוהים ומשמעויות רציניות הקשורות לאוחו צורה של אותו מזל-החודש. וזאת כפי שמסרו לנו רז”ל. וכן אצל אומוח העולם, שקשרו את המזלות עם פולחני ע”ז שלהם, ולאו דווקא בגלל שנוצרו צורות אקראיות אלו בשמיים. קבוצות הכוכבים הללו סומנו בגלגל שחולק ל- 12קטעים שווים. בכל נראית תמונה (קבוצת כוכבים), ואכן זהו גלגל המזלות.

כיום יש שינוי בצורות הללו משום שציר כדור הארץ היום נוטה מעלה אחת מכוכב (פולאריס Aשב”דובה הקטנה”). ולפני אלפיים שנה הוא היה נוטה מספר מעלות הצפון. מכוין שכך אין סימני המזלות חופפים יותר את תחום המזלות הנושאים את אותם שמות. אם השמש מגיע ב- 21במרץ לנקודת האביב ולפיכך היא נכנסת ל”סימן טלה” הרי שלמעשה היא ננמצאת במזל “דגים”, השוכן מערבה למזל “טלה”. חודש לאחר מכן היא מגיע ל”סימן שור”, שעה שהיא מצויה למעשה בתחום כוכבי “מזל טלה” וכן הלאה (השמים מספרים ע’ 380בשם דבר בעתו עמ’ תתי”ג שנת התשנ”א).

ע’ גם אצל שר שלום עמ’ .126עיין גמ’ ר”ה יא ע”ב על שעות המזלות.

ע’ פסחים צד ע”ב מחלוקות חכמי ישראל ואומות העולם: תנו רבנן חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא. וע’ רש”י שם.

הרמב”ם מסביר את מושגי המזלות בהלכות יסודי התורה פרק ג’, ע’ שם תחילת הפרק. ובהלכות ו-ח את גלגל המזלות: גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכול חילקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלק, כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתיראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו שהן מכוונין תחתיו; והן המזלות ששמותן טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים. גלגל התשיעי עצמו, אין בו לא חלוקה ולא צורה מכל הצורות האלו ולא כוכב, אלא בחיבור הכוכבים שבגלגל השמיני הוא שייראה בכוכבים גדולים שבו תבנית הצורות האלו, או קרוב מהן. ואלו השתים עשרה צורות, לא היו מכוונות כנגד אותן החלקים אלא בזמן המבול, שבו העלו להן שמות אלו; אבל בזמן הזה, כבר סבבו מעט, לפי שכל הכוכבים שבגלגל שמיני כולן סובבים כמו השמש והירח, אלא שהן סובבין בכבדות. וחלק שתהלך השמש כנגדו ביום אחד, ילך כנגדו כל כוכב מהן בקירוב משבעים שנה.

השפעת המזלות:

בנוסף לקבוצות הכוכבים שמנה הרמב”ם בהלכות יסודי התורה פרק ג’ הלכה ו’, יש את כוכבי הלכת שמנה שם בהלכה א, והיחס בזמן מסויים של עמידת כל הכוכבים היא האסטרולוגיה.

א”ת ערך אצטגנינות, ראיית העתידות לפי הליכות המזלות והכוכבים: מהותה. אצטגנינות היא חכמת המזלות, לדעת לפיהם את טבע האדם, את תכונותיו ומדותיו, ואת מאורעותיו. וכן האצטגנינים אומרים יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, חודש פלוני או שעה פלונית רעים לדבר פלוני. יש מהראשונים הסוברים שכל מעשי האצטגנינות הם דבר הבל ושוא וכזב ואין בהם ממש, ויש חולקים וסוברים שזוהי חכמה גדולה וגזרה שגזר הקב”ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו לפי מערכת הכוכבים ומהלכם, אלא שביד הקב”ה לשנות ולעשות כרצונו.

ומגדולי ישראל שראו שיש ממש במזלות הריה”ל בכוזרי א’ א’ (עמוד ב’) מאמר ג’ אות יז (עמוד קיב) ומאמר רביעי אות כט (עמוד קצ”א) שיש השפעה של מזלות.

רמב”ן בראשית פרק א פסוק יח “והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכן לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו) . כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר, ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות, כידוע באצטגנינות, והכל בכח עליון ולרצונו, ולכך אמר גדול אדוננו ורב כח (תהלים קמז ה), כי הוא גדול על כולם ורב כח עליהם, וכן אמר מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיה מ כו)”.

וע’ גמ’ תענית כח ע”א: אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין רבה חיה ארבעין בי רב חסדא שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי. בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח.

אבל ע’ מה שכתב המאירי בשבת קנ”ו על גמ’ זו: “…ואמרו דרך כלל אין מזל לישראל ורוצה בשם ישראל הגדור בדרכי הדת ואל תביט למאמר האומר יש מזל לישראל שפעמים היו קצת חכמים נבוכים בראותם העדר הסדור באופני עונש וגמול בני אדם כמאמר האומר חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא וסופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה למי שהיה צדיק וחכם וחסיד וראהו קשה יום ובלתי מצליח באלו הענינים וכן אמר א’ מהם על אמרם דלת הננעלת לא במהירה תפתח וכן כל שמריעין לו לא במהרה מטיבין לו אמר אחד מהם לעולם אין מטיבין לו וכבר סופר במקומו שלא הביאו לומר כן אלא מה שראה מקשי מזלו עם צדקו נפשו עד שנאמר עליו ולא היא משום מילתא דנפשיה הוא דקאמר הכי וכל זה הוראה שאינם אלא מאמרים נאמרים לפי מה שהיו רואים בעצמם או בזולתם מקשי יומם עם דעתם צדקתם ותומת יושרם אבל המאמר הכללי שאין מזל לישראל ר”ל שאמונת הגמול והעונש יכריח הכל הכל”.

דעת הרמב”ם: הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכות ח-ט איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אע”פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו, וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה.

והלכה טז כתב הרמב”ם: ודברים האלו כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על לב שיש בהן תעלה: שנאמר “כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל” (במדבר כג,כג), ונאמר “כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו; ואתה, לא כן נתן לך ה’ אלוהיך” (דברים יח,יד). ועיין עוד פירוש המשניות לרמב”ם עבודה זרה פרק ד’ משנה ז.

השגת הראבד על רמב”ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב”ה כל הברואים ומעשה ידיהם. א”א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע”פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית’ היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה.

וע’ גמ’ שבת קנ”ו ע”א מחלוקת אם יש מזל לישראל או אין מזל לישראל.

וכדעת הראב”ד שיש מזל אלא ניתן לשנות סוברים גם התוספות והרשב”א.

תוספות מסכת שבת דף קנו עמוד א אין מזל לישראל – והא דאמר רבא בשילהי מו”ק (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה אבל פעמים שאין המזל משתנה כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו (דאין מזל לישראל).

וכתב בית יוסף יורה דעה סימן קעט: כתב הרמב”ם מעונן כגון אלו שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה וכו’. בפרק י”א מהלכות ע”ז (ה”ח) וטעמא משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא דאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת וכו’ וכמו שכתבתי בסמוך וסובר ז”ל דהיום יפה לצאת למחר יפה לצאת דקתני היינו על פי האצטגנינות וכן כתב גם הסמ”ג (לאוין נג יא.) ובפירוש המשנה פרק ד’ דע”ז (מ”ז) כתב עוד שמשפטי כוכבים הכל שוא ודבר כזב ולכן אסרתם תורה… ובתשובה (המיוחסות) להרמב”ן סימן (רפ”ב) ]רפ”ג[ כתב מה שאמרו אין שואלים בכלדיים דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך (שם) שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחש ]מ[דמיבעי ליה מנין ועוד דרבי חנינא סבר (שבת קנו.) מזל מעשיר ויש מזל לישראל ואע”ג דלית הלכתא כוותיה מכל מקום משמע דלאו ניחוש הוא ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני (סנהדרין סו.) לאו באצטגנינות קאמר ומההיא שמעתין דפרק מי שהחשיך (שם) נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם דאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדרבי עקיבא (שם:) דהוה דאיג אמילתא דברתיה טובא ולאחר שניצלה דרש דמשום צדקה ניצלה ממיתה ממש שמע מינה מאמין היה בהם ומעובדא דרב נחמן בר יצחק (שם) נמי אלא שפעמים הקב”ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמיש של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר (דברים שם) תמים תהיה עם יי’ אלהיך ואם ראה בהם דבר שלא כרצונו עושה מצוה ומרבה בתפילה אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס… והרמב”ם ז”ל כתב (שם ה”ט) שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לא תעוננו (ויקרא יט כו) ועוד האריך לומר (שם הט”ז) שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים ועמי הארץ ושמעתא כולה ליתא הכי ועוד דאפילו בניחוש לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש (גיטין מה.) ובבראשית רבה (ויק”ר לב ב) אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) זה העורב וכו’ ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב מכל מקום אל תדקדק עם בני אדם יותר מדאי עכ”ל: וכיוצא בזה כתוב בנמוקי יוסף בסוף פרק ארבע מיתות (טז: ד”ה ת”ר) אהא דתנו רבנן לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וז”ל פירשו ז”ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל במי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי… אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב”ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזירת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לשנות ולעשות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה לה נס בזכות הצדקה ומיהו רבותינו ז”ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע ואמרו על זה מנין שאין שואלין בכלדיים תלמוד לומר תמים תהיה עם יי’ אלהיך והרמב”ם ז”ל (שם ה”ט) כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ”ל:

הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכות ח-ט איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אע”פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו, וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה.

הלכה טז: ודברים האלו כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על לב שיש בהן תעלה: שנאמר “כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל” (במדבר כג,כג), ונאמר “כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו; ואתה, לא כן נתן לך ה’ אלוהיך” (דברים יח,יד).

בית יוסף יורה דעה סימן קעט: כתב הרמב”ם מעונן כגון אלו שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה וכו’. בפרק י”א מהלכות ע”ז (ה”ח) וטעמא משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא דאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת וכו’ וכמו שכתבתי בסמוך וסובר ז”ל דהיום יפה לצאת למחר יפה לצאת דקתני היינו על פי האצטגנינות וכן כתב גם הסמ”ג (לאוין נג יא.) ובפירוש המשנה פרק ד’ דע”ז (מ”ז) כתב עוד שמשפטי כוכבים הכל שוא ודבר כזב ולכן אסרתם תורה… ובתשובה (המיוחסות) להרמב”ן סימן (רפ”ב) ]רפ”ג[ כתב מה שאמרו אין שואלים בכלדיים דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך (שם) שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחש ]מ[דמיבעי ליה מנין ועוד דרבי חנינא סבר (שבת קנו.) מזל מעשיר ויש מזל לישראל ואע”ג דלית הלכתא כוותיה מכל מקום משמע דלאו ניחוש הוא ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני (סנהדרין סו.) לאו באצטגנינות קאמר ומההיא שמעתין דפרק מי שהחשיך (שם) נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם דאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדרבי עקיבא (שם:) דהוה דאיג אמילתא דברתיה טובא ולאחר שניצלה דרש דמשום צדקה ניצלה ממיתה ממש שמע מינה מאמין היה בהם ומעובדא דרב נחמן בר יצחק (שם) נמי אלא שפעמים הקב”ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמיש של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר (דברים שם) תמים תהיה עם יי’ אלהיך ואם ראה בהם דבר שלא כרצונו עושה מצוה ומרבה בתפילה אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס… והרמב”ם ז”ל כתב (שם ה”ט) שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לא תעוננו (ויקרא יט כו) ועוד האריך לומר (שם הט”ז) שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים ועמי הארץ ושמעתא כולה ליתא הכי ועוד דאפילו בניחוש לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש (גיטין מה.) ובבראשית רבה (ויק”ר לב ב) אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) זה העורב וכו’ ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב מכל מקום אל תדקדק עם בני אדם יותר מדאי עכ”ל: וכיוצא בזה כתוב בנמוקי יוסף בסוף פרק ארבע מיתות (טז: ד”ה ת”ר) אהא דתנו רבנן לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וז”ל פירשו ז”ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל במי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי… אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב”ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזירת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לשנות ולעשות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה לה נס בזכות הצדקה ומיהו רבותינו ז”ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע ואמרו על זה מנין שאין שואלין בכלדיים תלמוד לומר תמים תהיה עם יי’ אלהיך והרמב”ם ז”ל (שם ה”ט) כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ”ל: