ב”ה
טעם איסורי כלאיים – השתתפות האדם במעשה בראשית
מקורות האיסורים הנזכרים הם הפסוקים הבאים:
“אֶת־חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, בְּהֶמְתְּךָ לֹא־תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא־תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ” (ויקרא יט, יט);
“לֹא־תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרַע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם” (דברים כב, ט);
“לֹא־תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו” (שם פסוק י);
“לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו” (שם פסוק יא).
איסור כלאיים כולל: כלאי זרעים, כלאי אילן, כלאי הכרם, כלאי בגדים וכלאי בהמה. אנו נעסוק בתחילה בנושא כלאי זרעים.
ויקרא יט, יט (פרשת קדושים):
אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ
כותב רש”י על כך:
את חקתי תשמרו – ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו’, חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר.
אם אין טעם לדבר, אין לנו אלא מה שאסרה תורה, אבל יתכן שאופנים אחרים של ערבוב צמחים, כגון הכלאה, הנדסה גנטית, וכד’ אין בהם איסור כלאיים. אבל הרמב”ן חולק על רש”י ונתן שני טעמים לכך. רמב”ן ויקרא יט, יט (פרשת קדושים):
את חקותי תשמרו – ואלו הן “בהמתך לא תרביע כלאים” וגו’, חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר, לשון רש”י. ולא הזכירו רבותינו שיהיה הטעם נעלם ושיהיו יצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם, אלא בלבישת שעטנז, לא בכלאי הבהמה:
ואין הכונה בהם שתהיה גזרת מלך מלכי המלכים בשום מקום בלא טעם, כי כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל ה), רק החקים הם גזירת המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגלה תועלתם לעם, ואין העם נהנים בהם אבל מהרהרין אחריהם בלבם ומקבלים אותם ליראת המלכות, וכן חוקי הקדוש ברוך הוא הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים, אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה:
…והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל:
וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן, ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים, וזה טעם “שדך לא תזרע כלאים” שהוא בהרכבה על דעת רבותינו (קידושין לט א). ואסר אף כלאי זרעים, מפני שישתנו בטבעם גם בצורתם בהיותם יונקים זה מזה, ויהיה כל גרעין ממנו כאילו הורכב משני מינין. ואסור לחרוש בשור ובחמור, מפני שדרך כל עובד אדמתו להביא צמדו ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה.
שני טעמים כותב כאן הרמב”ן, האחד הוא שהמרכיב שני מינים מכחיש מעשה בראשית כאילו הקב”ה לא ברא את העולם מושלם, והשני שהמינים החדשים לא יהיו פוריים (לטעם זה, היה מקום לחשוב שזה יהיה מודד מה אסור: האם נוצר מן שיכול להתרבות או לא).
כטעם השני כתב הספורנו על הפסוק בראשית א, יא, בפירוש עושה פרי “למינו”:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:
ספורנו בראשית א, יא: עץ פרי עושה פרי למינו. כי המורכב משני מינין לא יוליד.
וכדומה כתב גם ספר החינוך פרשת קדושים מצוה רמד:
ובהיות יודע אלהים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלימות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין פן יחסר שלימותן ולא יצוה עליהן ברכתו. ומזה השורש, לפי הנראה במחשבתינו, נמנענו מהרביע הבהמות כלאים, וכמו כן הוזהרנו בכך מזה הטעם בצירוף טעם אחר, שכתבנו כבר על מיני הזרעים והאילנות.
יש להביא ראיה לדעת הרמב”ן, מדעת רבי אליעזר שכלאים נאסרו כבר לאדם הראשון. תוספתא עבודה זרה ט, ד:
על שבע מצות נצטוו בני נח על הדינין ועל עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל אבר מן החי על הדינין… רבי אלעזר אומר על הכלאים מותר לבני נח לזרוע וללבוש כלאים אסור להרביע ולהרכיב אילנות.
ולכאורה מה שנצווה אדם הראשון הוא משום שאלו דברים מובנים שיש בהם טעם. וכן משמע ברמב”ם מלכים ט, א:
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על ע”ז, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה…
הרמב”ם רואה צורך לומר “והדעת נוטה להן” אף שזה הלכה למשה מסיני[1]. אמנם הרמב”ם לא אומר דברים אלו לדעת רבי אליעזר. וכך אומר החזקוני שזה הטעם שבני נח נענשים על מצוותם, חזקוני בראשית ז, כא (פרשת נח):
וא”ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות. וי”ל יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אעפ”י שלא נצטוו ולפיכך נענשו כמו קין שנענש על שפיכות דמים אעפ”י שלא נצטוה על כך או שמא על הגזל עצמו נצטוו.
ואכן כבר המהר”ל גור אריה ויקרא יט, יט (פרשת קדושים) טעם נגד הרמב”ן:
אלא שקשה לי על טעם זה שנתן הרמב”ן, כי המרביעים כאילו אומרים שהקב”ה לא השלים עולמו, דמה בכך, דהא אמרו חכמים (ב”ר יא, ו) כל דבר שהקב”ה ברא בששת ימי בראשית צריך תיקון, כמו החטין לטחון ולאפות, ולא אמרינן בזה שהקב”ה לא השלים עולמו. וכמו שאמרו (תנחומא תזריע ה) על המילה, שלא נברא עם האדם, והושלם על ידי בשר ודם. ואם כן, מה שייך בזה שנראה כאילו אומר שהקב”ה לא השלים עולמו. אבל בודאי “בהמתך לא תרביע כלאים” יש טעם, דהוא משנה חקות העולם להדביק המינים הנבדלים זה מזה, כי כל מין ומין נבדל בפני עצמו, והוא מחבר לאחד הדברים הנפרדים והנבדלים.
המהר”ל כאן רמז למדרש תנחומא בפרשת תזריע על המילה:
מעשה ששאל טורנוסרופו’ הרשע את ר’ עקיבא איזו מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של ב”ו, א”ל של ב”ו נאים, א”ל טורנוסרופוס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם, א”ל ר”ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. א”ל למה אתם מולין א”ל אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו ר”ע שבלים וגלוסקאות א”ל אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה ידי אדם א”ל אין אלו נאים יותר מן השבלים, א”ל טורנוסרופוס אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו, א”ל ר”ע ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו, ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד (תהלים יח) כל אמרת ה’ צרופה. ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם, ולכך אמר דוד (תהלים יח) כל אמרת ה’ צרופה.
ומסביר את זה המהר”ל בספר תפארת ישראל פרק ב:
וביאור זה, כי טורנוסרופס היה סבור כי מעשה האדם פחותים מן מעשה הטבע, במה שהטבע פעל אלקי. לכך אמר שהמילה היא יותר פחותה מן הערלה, שהיא מעשה הטבע שפעל השם יתברך, ואילו המילה מעשה האדם. והשיב לו שאין הדבר כך, כי מעשה האדם – במה שהוא פעל האדם שהוא בעל שכל – יותר במדרגה מן הטבע, שהוא כח חמרי בלבד. וכמו שהוכיח לו מן החטים שהוא פעל הטבע, והוא חסר עד שיושלם על ידי אדם השכלי. שמזה תראה כי פעל השכל הוא על הטבע.
חכמי ישראל מוכיחים לחכמי אומות העולם כי יש מעשי אנוש שהם נאים יותר ממעשיו של הקדוש ברוך הוא, וכי לכתחילה ברא הקדוש ברוך הוא דברים לא מושלמים, כדי שיבוא האדם וישלים אותם.
אם כן תפקיד האדם הוא לשדרג את הטבע. אבל מצות כלאיים מלמדת אותנו שיש לזה גבולות, והאם עצמו צריך להרגיש עצמו מוגבל.
יש שני קצוות מנוגדים וקיצוניים בהסתכלות על הטבע: האחד האומר שכל מה שטבעי הוא טהור ויש לקבלו, גישה הגורסת שגם מתירנות מינית מכל המינים היא טבעית. כנגד גישה זו, באר א”מ ז”ל באה מלחמת התורה בהרבה מקומות נגד בעל פעור, שזו האידיאולוגיה של עובדיה. ומאידך גישה האומרת שהאדם שליט ללא מיצרים בטבע, גישה הבאה לידי ביטוי במדרש על אנשי הפלגה, בראשית רבה (וילנא) פרשה לד סימן יא (פרשת נח):
א”ר יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין ולא קוצרין דאמר ר’ יצחק אחת למ’ שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו הא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת.
כפי שא”מ ז”ל הסביר, מתוארת כאן התפתחות טכנולוגית אדירה, שהיא גרמה להם לעודף זמן ומכאן לחטאים. ומעבר לזה, הרגשה שיוכלו להסתדר בלי הקב”ה כיון שיש מזור לכל מחלה ופתרון לכל קושי טבעי.
מצות הכלאיים מאזנת בין המחשבות הללו.
דברים אלו מודגשים אצל יעודו של האדם כיוצר, הודגש היטב במשנתו של הרב יוסף דב סולובייצ’יק. איש ההלכה – גלוי ונסתר, ירושלים תשל”ט, עמ’ 84:
כשהתורה האריכה בבריאת העולם וסיפרה לנו על עשיית שמים וארץ וכל צבאם, לא באה לגלות סודות קוסמוגוניים ורזי עולם מיטפיסיים, אלא להורות הלכה למעשה. פרשת מעשי בראשית היא פרשת הלכה קבועה לדורות, שגופי תורה כלולים בה, כמו פרשת “קדושים” או “משפטים”. אם התורה פתחה את מגילת היצירה לפני האדם, אז הלכה אחת מוכחת ממידה זו, כי חייב הוא להתעסק ביצירה וחידוש הבריאה.
ועוד כותב הרב סולובייצ’יק, ימי זיכרון, ירושלים תשמ”ט, עמ’ 86:
התורה מאריכה בפרשת מעשי בראשית כדי ללמדנו לימוד חשוב ביותר – ‘ללכת בכל דרכיו’ – ולהורות לאדם להידמות לבוראו ולהיות אף הוא יוצר… דורשת התורה מהאדם ומצוה עליו שיתאמץ במאמץ בלתי נלאה להידבק במידותיו של הקב”ה ולהיות יוצר. היצירה היא אפוא אידיאל יהודי, ופרשת בראשית היא מורה דרך לאדם מישראל לחובת היצירה.
…בצַו היצירה כלול תוכן פילוסופי מיטאפיזי, לאמור: בששת ימי בראשית לא סיים הבורא, בכוונה תחילה, את הכל במלאכת הבריאה. הבורא הניח את היסוד, צר את הצורה, נטע את הכוחות, קבע את חוקי הטבע; ואולם הוא השאיר פגימות ועניינים שעודם צריכים השלמה ותיקון… תעודתו של האדם בתורת יוצר היא להמשיך בתהליך ממקום שבו הופסק… לא האמירה [של ‘ויכֻלו’] היא העיקר, אלא ההגשמה של ‘ויכֻלו’, ההשלמה של היצירה, המשכת התהליך של ‘ויהי אור’; להיות ‘שותף להקב”ה במעשה בראשית’ – הוא יסוד גדול ביהדות.
דוקא השינויים המשמעותיים ביותר היום בבוטניקה היא ההנדסה הגנטית שהיא מוסכמת להיתר.
נראה שאין איסור כלאים בהנדסה גנטית בצמחים על פי ההלכה משלוש סיבות:
א. איסור כלאים הוא רק כשמערבים את המינים בדרך הטבעית והמקובלת.
ב. מראית העין הינו כלל גדול בכלאים ובהנדסה גנטית אין היכר לתערובת המינים.
ג. התורה אסרה כלאים רק בעצם או יחור המסוגל להתפתח ולצמוח, אבל פעולות להשבחת הפרי ועמידותו לא נאסרו.
על זה נאמר בפרשת בראשית בסוף פרשת ‘ויכֻלו השמים והארץ’: ‘אשר ברא אלהים לעשות’ (בראשית ב, ג), לשון עתיד. כלומר, הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בלתי מושלם, ואנו צריכים לשכלל את הבריאה. וכך מובא בפירוש המיוחס לרש”י, בראשית רבה, פרשה ג:
הדא הוא דכתיב: ‘אשר ברא אלהים לעשות’. ‘אשר ברא ועשה’ אין כתיב כאן, אלא ‘לעשות’, לומר שהכל צריך תיקון[2].
ע”ע רמב”ם מו”נ ח”ג פרק מט על איסורי כלאיים. וע’ פליקס, כלאי זרעים והרכבה, במבוא ע’ 8-10
[1] והשווה: רמב”ם מלכים ח, יא: “כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם.” ולכן גם מדגיש הרמב”ם בפירוש המשניות חולין פרק ז’ במשנת גיד הנשה נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, שכל המצות אנו חייבים בהם רק מסיני, משום שקודם סיני זה היה דבר הגיוני, ומי שעושה מהגיון “אינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם”.
[2] מצאתי אצל פר’ ר’ נחום רקובר, שיבוט גנטי – תחרות במעשי ה’, שנה בשנה תשס”ב.
רעיון דומה כתב במשך חכמה לפדשת שלח ד”ה כוונת, והנה, שהציצית מסמלת את החוטים הפדומים שעדיין לא נארגו בטלית היקום עליה נאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כידיעה והאדם נועד להמשיך ולארוג את טלית היקום הזו להשלימה ולתקנה.