ה. הצורך בדלת ודין אחורי הדלת

ב”ה

דין הפתח ומקום קביעת המזוזה (א)

א. האם צריך דלת כדי לחייב במזוזה?

כתב בשו”ע סימן רפ”ו סעיף ט”ו:

הבית, אף על פי שאין לו דלתות, חייב במזוזה. ויש מי שפוטר.

מקור הדברים בגמרא מנחות לג ע”א:

ריש גלותא בנא ביתא אמר ליה לרב נחמן קבע לי מזוזתא א”ר נחמן תלי דשי ברישא.

ופרש הרמב”ם את הגמרא, שריש גלותא ביקש שישים דלתות קודם ואחר כך רב נחמן יקבע מזוזה, ופסק בפרק ו’ הלכה א’:

עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף , ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.

השגת הראב”ד: עשרה תנאים כו’ עד ויהיו לו דלתות. כתב הראב”ד ז”ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ”ל.

הרי שהרמב”ם הבין את הגמרא הנ”ל ש”תלי דשא” פרושו דלת. ופירוש הראב”ד הוא כמו פירוש התוספות שם. ורש”י פירש אחרת, שתלי דשי בקרישא פירושו להעמיד הסיפין בבנין תחילה ואחר כך לקבוע המזוזות משום תעשה ולא מן העשוי. מכל מקום לדעת הרמב”ם זה תלוי בדלתות.

וכן ברמב”ם בפרק ו’ הלכה ה’:

בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה, היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה יראה לי שאם היה הקירוי כנגד הפתח שהוא חייב במזוזה ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעין את המזוזה.

וכתב הרמב”ם בתשובה לחכמי לוניל, והובאה בכסף משנה שם:

וחכמי לוניל שאלו מרבינו והשיב להם וז”ל השאלה והתשובה. מסופק לנו במה שאמר ושיהיו לה דלתות לפי מה שקבלנו הא דאמרינן בפרק הקומץ בההוא דאמר ליה תלי דשי ברישא לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו:

תשובה זה שאמרתם משום היכר ציר מי תלה הא בהא וכי דרשיתו סמוכים בגמרא הלא תדעו שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער אלא כך אמר על מזוזות ביתך ועל מזוזות כל שעריך וכך אמרו חז”ל אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי וכן מוכח בריש עירובין ולא נסתפק זה לשום חכם בעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער כפשטיה דקרא.

וריש גלותא שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היה לו דלתות לאו למימרא שהיה סבור שחיוב המזוזה על הפתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה אמר לרב נחמן להעמיד המזוזה על הפתח ואחר כך יעמיד הדלתות ומדברי רב נחמן תלמוד ענין זה שהרי א”ל תלי דשי ברישא ולא א”ל תלי דשי כלומר אף על פי שהכתיבה על המזוזה היא מונחת אין מניחין אותה עד שתעמוד הדלת שאין החיוב אלא במזוזת השער כמו שביארנו ולא במזוזה בעלמא עכ”ל. ומ”ש וכי דרשיתו סמוכים וכו’ הוא לפי שקודם האי עובדא דר”ג בסמוך אמר במזוזה הלך אחר היכר ציר:

ואגב, מההלכה הנ”ל ברמב”ם שמצריך גם מזוזות גם משקוף וגם דלת, מוכח שלא כמו האחרונים שרצו לחייב מזוזה אם יש דלת אף אם אין משקוף. ע’ בספר חובת הדר פרק ז’ סעיף ה’ שהביא מחלוקת בזה. ואם כן אף אם נאמר כדעת כמה אחרונים (שו”ת רע”א, תשובות חדשות סי’ ו’) שלענין צורת הפתח לעירוב, די בדלתות אף אם אין צורת הפתח, צריך לחלק בין צורת הפתח לעירובין ולמזוזה (וע’ אגור באהליך, פרק כ’ הערה כד). וע’ חזון איש יו”ד קע”א אות א’ שהוכיח מרמב”ם זה לגבי צורת הפתח לגבי עירוב שלא מועילה דלת בלא צורת הפתח.

ב. מזוזה מאחורי הדלת:

גמ’ מנחות לב ע”ב:

ואמר רב יהודה אמר שמואל תלאה במקל פסולה מ”ט בשעריך בעינן תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה ואמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללו של פתח פשיטא בשעריך אמר רחמנא ס”ד אמינא הואיל ואמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כמה דמרחק מעלי קמ”ל.

רש”י שם:

שהניחה אחורי הדלת – שקבעה בכותל אחורי הדלת.

סכנה – מן המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהילכתה.

…

בתוך חלל הפתח – ולא מבחוץ.

פשיטא בשעריך כתיב – דהיינו מקום סגירת השער.

לכאורה, אחורי הדלת היא בפנים, ובתוך חלל הפתח ולא מבחוץ, הוא ממש כלפי החוץ.

שו”ע יו”ד סי’ רפ”ט סעיף ב’:

איזהו מקום קביעתה, בתוך חלל של פתח, בטפח הסמוך לחוץ, (ואם שינה, אינו מעכב, ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה) (טור), בתחלת שליש העליון גובה השער. ואם קבע למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מהמשקוף טפח. וצריך לקבעה על ימין הנכנס. (ואין חילוק בין אם הוא אטר יד או לא) (מרדכי ה”ק). ואם קבעה משמאל, פסולה.

וכתב הש”ך ס”ק ב’:

בטפח הסמוך לחוץ. שיפגע במזוזה מיד א”נ כדי שתשמור לכל הבית שבפנים מהמזיקים:

ומה שכתב שאם שינה אינו מעכב, ע’ בטור שמשמע שלא רק אם הוא בטפח הסמוך לחוץ, אלא אפילו מאחורי הדלת, שכך כתב הטור:

ואם הניחה אחורי הדלת אין זה מצותה. ונראה שאם שינה באלו המקומות אינו מעכב רק שתהיה בצד הימין לביאה שאם לא קבע בצד הימין לביאה ודאי מעכב

והוסיף הש”ך בס”ק ג’ לגבי הנחת מזוזה מאחורי הדלת:

ואם שינה אינו מעכב כו’. ואפי’ הניחה אחורי הדלת כשרה בדיעבד כן משמע בטור וכן נראה דעת הרב אבל דעת הנ”י והרמב”ם נראה דפסולה וכ”פ הב”י וכ”כ העט”ז הלכך יש לחזור ולתקנו כהוגן ובס’ מעדני מלך ד’ ע”ו סוף ע”א כתב דהנהו בתים הפתוחים לרחוב העובדי כוכבים ומניחים מפני כן המזוזות אחורי הדלת דיש להם על מה שיסמוכו על דברי הטור והרב:

ולשון הרמב”ם בפרק ה’ הלכה ח’:

תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה, הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום, חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה, העמיק לה טפח פסולה…

האם לרמב”ם מאחורי הדלת פסול או “רק” “לא עשה כלום”? מה פירוש לא עשה כלום?

וע’ בית יוסף, שלדעת הרמב”ם פסול גם בדיעבד בשני אלו, והנדון הוא מה הדין כשכתוב בגמרא “מצוה” האם זה לעכובא או לא לעיכובא. וז”ל בית יוסף:

ומ”ש ונראה שאם שינה באלו המקומות אינו מעכב. נראה שטעמו משום דבכל הני אמרינן לישנא דמצוה מצוה להניחה בתוך חללו של פתח מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים מצוה להניחה בתחלת שליש העליון ומשמע ליה ז”ל דהיינו לומר דמצוה הכי ואם שינה לא פסל וכן בהניחה אחורי הדלת שאמרו אין בה מצוה היינו לומר דלא קיים מצוה מן המובחר אבל מכל מקום כשרה היא דאם לא כן ה”ל למיתני פסולה. וכבר כתבתי בסמוך דמדברי הרמב”ם משמע שאם הניחה למטה מתחלת שליש העליון פסולה והכי משמע בגמרא בברייתא. וכן בהניחה אחורי הדלת דאמרינן דאין בה מצוה נראה דהיינו לומר דלא קיים מצות מזוזה כלל וכההיא דתנן (מגילה כד:) העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה דהיינו לומר דלא קיים מצות תפילין כלל דתפילין מרובעות הלכה למשה מסיני (שם). וכן כתב נמוקי יוסף בהניחה אחורי הדלת דפסולה וכן כתב הרמב”ם (פ”ה ה”ח):

אלא שצריך לברר מהו “אחורי הדלת”, האם זה כלפי רשות הרבים, או גם כלפי הבית? האם זה אפילו אם אינו על המזוזה אלא על הקיר?

ראשית יש להביא ראיה, שאחורי הדלת אין פירושו דלת ממש, ואין נפ”מ אם בצד זה של הדלת או בצד השני, מדברי השו”ע בסימן רפ”ו ב’ לגבי בית שהנשים רוחצות בו שפטור ממזוזה, וכתב שם הרמ”א:

הגה: ודוקא אלו, אבל חדר ממש, אפי’ מקום שאיש ואשה ישנים ומשמשים שם, חייב במזוזה (בתשובת מהרי”ל וכ”כ הב”י). ויש מקילין ואומרים דבכל מקום שנשים שוכבות פטור ממזוזה (ב”י בשם סמ”ק וכל בו ומרדכי סוף הלכות מזוזה). ונראה לי דבמקום שהדלת מבפנים וכששוכבים שם סוגרים הדלת ונמצא המזוזה מבחוץ חייב לכולי עלמא (ד”ע בד”מ וכ”מ בתשובת מהרי”ל סי’ צ”ד).

הרי מוכח ברמ”א שבמקרה הראשון של חדר שאיש ואשה ישנים שם, חייב במזוזה, היינו כשהדלת נפתחת כלפי חוץ והמזוזה בפנים. ואחר כך הוסיף שאם הדלת בפנים, וכשסוגרים המזוזה בחוץ לכ”ע חייב. הרי מוכח שאין זה נקרא מאחורי הדלת. וע’ ילקוט יוסף שכתב “וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק חלק ג’ (סימן מו). ודייק כן מדברי הש”ע הנ”ל. ע”ש. ועיין עוד בשו”ת חמדת אברהם, ובשו”ת שואל ונשאל חלק ח’ (סי’ קצו). ע”ש”. הרי שאחורי הדלת פירושו מאחורי המשקוף. וכן מפורש בבן איש חי (פר’ כי תבא אות י) שכתב: “הניחה אחרי הדלת פסולה, והיינו שלא הניחה בתוך החלל שתחת המשקוף אלא חוץ מחלל הפתח שנמצאת אחרי הדלת”, היינו שאחורי הדלת הוא שלא מתחת למשקוף, אבל לפי מה שנתבאר, אין נפ”מ בדלת עצמה. ולפי זה אם הדלת נפתחת כלפי חוץ, צריך לשים את המזוזה מתחת למשקוף, על המזוזה מאחורי הדלת, ואין זה שייך לדין מאחורי הדלת, שהכוונה מאחורי המזוזה כמ”ש.

וכן מוכח בסימן רפ”ט סעיף ג’:

מי שחולק ביתו לשנים, ובכל חלק פתח פתוח לרשות הרבים, ובמחיצה החולקת יש פתח מזה לזה, במקום שעושה החור שבסף שציר הדלת סובב בו ומעמיד שם הדלתות, הוא הבית, ובדרך ימין שנכנסים לו, קובעים אותה.

וזה רק כשכל חלק פתוח לרשות הרבים. וממילא אם אחד החדרים אינו פתוח לרשות הרבים, אין היכר ציר משנה.

ואם כן כל זמן שהמזוזה מתחת המשקוף אין זה נחשב מאחורי הדלת. אלא מאחורי הדלת פירושו מחוץ לשתי המזוזות.

וכן משמע בנימוקי יוסף בהלכות קטנות הלכות מזוזה דף ה’ ע”א, פירש:

אחורי הדלת. חוץ למזוזת השער.

וממילא, מאחרי הדלת הכוונה היא כלפי חוץ או כלפי פנים. מכל מקום זה שלא על המזוזה אלא על הכותל.

כתב החיי אדם בכלל טו סעיף כא:

בתים הפתוחים לרחוב הנכרים ושם גונבים אותם, יש לסמוך בשעת הדחק לקבוע המזוזה אחורי הדלת. ונראה לי דדוקא במזוזה עצמה, ולא בכותל. ואם הרחיק טפח מחלל הפתח, לכולי עלמא פסול, דלו יהא שקבעה במזוזה עצמה בעומק טפח, דפסולה, כדלעיל בסי’ יח:

משמע שהדיון על מאחורי הדלת אם כשר בדיעבד הוא רק על המזוזה עצמה (כששם המזוזה על המזוזה אבל לא מתחת למשקוף אלא מן הצד) ולא על הקיר. ומה שכתב בשעת הדחק הוא משום דעת הפוסקים שבדיעבד יצא ידי חובה.

וראה בנשמת אדם שמחלק בין אחרי הדלת, כשזה על קורת המזוזה, ובין על הקיר מאחורי הדלת שפסול לגמרי וז”ל הנשמת אדם שם:

ולולי דברי הב”י י”ל דאדרבה דעת רוב הפוסקים להכשיר אחורי דלת, חוץ מרמב”ם, דאיתא התם אמר ר’ יהודה אמר שמואל כתבה אגרת פסולה, ואר”י א”ש תלאה במקל פסולה, תניא נמי הכי תלאה כו’ או שהניחה אחורי הדלת, פרש”י שקבעה בכותל אחורי הדלת ע”כ. ואר”י א”ש מצוה להניחה בתוך חללו של פתח, פרש”י ולא מבחוץ. ופריך פשיטא, בשעריך כתיב, פרש”י דהיינו מקום סגירת השער. ומשני ס”ד כו’ כמה דמרחיק מעלי, פרש”י ויניחנה מבחוץ, קמ”ל. ויל”ד למה שינה רש”י לשונו, אלא דקשה לרש”י מדאמר שמואל בכל הני מימרות פסולה והכא אמר מצוה להניחה, מוכח ע”כ דרק למצוה קאמר ולא לעכב, ובברייתא איתא דאחורי דלת פסולה, ולכן פירש”י דהאי דאחורי הדלת דפסולה היינו שקבעה על הכותל ולא במזוזה וזה פסול לגמרי, אבל הא דשמואל דמצוה להניחה היינו אף על גב שיקבענה במזוזה רק שהוא מבחוץ ולא בתוך חלל הפתח, וזה אינו לעכב רק למצוה.

וזהו ג”כ כוונת הנ”י דהרי”ף כתב ברייתא דאחורי דלת דפסולה, וגם כתב הא דשמואל דמצוה להניחה, והוי לכאורה תרתי דסתרי, ולכן פי’ הנ”י דאחורי הדלת היינו חוץ למזוזת השער דפסול לגמרי, והא דר”י דמצוה כתב הנ”י ולא מבחוץ, היינו נמי כמו שכתבתי שהוא על המזוזה, אבל לא בחלל הפתח.

אבל הרמב”ם באמת לא העתיק דברי שמואל. ונ”ל שזהו שמדייקים הרמב”ם והש”ע וכתבו איזה מקום קביעתה בתוך חלל הפתח, דמשמע דאם לא הניחה שם פסול. אבל הטור כתב וז”ל איזהו מקומה במזוזת הפתח הימני כו’, דמשמע שעיקר הקפידא שתהיה במזוזה והיינו לאפוקי על הכותל, וע”ז כתב שפיר הניחה אחורי דלת כשר בדיעבד, ור”ל במזוזה ולא על הכותל.

ולפ”ז במקום שא”א להניחה בתוך חלל הפתח יש לסמוך ולקבעה במזוזה עצמה אחורי הדלת, אבל מכל מקום לא יברך. אבל על הכותל לא עשה כלום אליבא דכ”ע:

לפי החיי אדם והנשמת אדם, כל המחלוקת אם אחורי הדלת בדיעבד הוא טוב או לא טוב, זה רק כשזה על המזוזה. אבל לא כשזה על הקיר, וכן כתב ערוך השלחן:

ערוך השלחן סימן רפ”ט שם מביא בסעיף יב שיש מי שכתב שלרמב”ם אחורי הדלת פסול:

סעיף יג: אבל לענ”ד אין הכרע מדברי הרמב”ם דבפ”ו דין י”ב בדין שליש העליון לא הזכיר כלל דלמטה מזה פסול ע”ש ובפ”ה דין ח’ כתב תלאה במקל פסולה וכו’ הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום וכו’ עכ”ל ואדרבא מדלא כתב על אחורי הדלת לשון פסולה משמע דאין זה פסול גמור אלא שלא עשה המצוה כראוי וגם לשון הטור כן הוא שהרי כתב אין זה מצותה ועכ”ז אינו מעכב ועוד אפילו אם נאמר דכוונתו לעיכובא י”ל דזהו כשהניחה להלן ממזוזת הבית או השער והנמוקי יוסף כתב להדיא כן וז”ל אחורי הדלת חוץ למזוזת השער עכ”ל ולזה דקדק רבינו הרמ”א לומר ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה כלומר לא להלן מהמזוזה וגם מדברי התוס’ והרא”ש מתבאר דאינו לעיכובא ע”ש:

וכן פסק הרב עובדיה יוסף בילקוט יוסף שובע שמחות א’ מקום וסדר קביעת המזוזה:

ע. אם קבע המזוזה בחלל הפתח אחר הדלת, באופן שקבע אותה במזוזת הפתח תחת המשקוף, ורק שהיא אחרי הדלת, כשרה. אבל אם קבעה בכותל הבית אחר הדלת פסולה.

אם כן מתחת למשקוף אפשר לשים אף שהדלת נפתחת כלפי חוץ. ע’ מה שכתבו לעיל משו”ע לגבי חדר שאיש ואשה שוכבים בו, שם לכתחילה שם מאחורי הדלת. ע”כ שלמחבר מאחורי הדלת היינו על המזוזה, אבל בצד, ולא תחת המשקוף.

ג. לגבי הנחה בשליש עליון כתב בנקודות הכסף שם:

בתחלת שליש העליון כו’. הוא דעת הרמב”ם [מזוזה ו, יב], ועל פי זה נמשכו קצת אנשי מעשה ברורים שמניחים בתחלת שליש העליון. אבל כל העולם נוהגים להניחה בגובה הפתח כדעת הרא”ש [ה”ק, מזוזה סימן י], ולענ”ד נראה שיפה הם עושים לפי שכן נראה עיקר בש”ס במנחות (דף ל”ג ע”א), ואותן אנשי המעשה לא עיינו שפיר רק בשו”ע, ואילו הוו עיינו שפיר בגמרא לא היו עושים כן… וכן כתב בשלטי הגבורים בהלכות מזוזה [ה, ב אות ב] וז”ל, ומצותה בתחלת שליש העליון ולמעלה ומורי זקיני הרב [הרי”ד] אומר שמצותה בגובה שליש העליון, ולי נראה שמשליש העליון ולמעלה מצותה בכל מקום שירצה כמבואר בקונטרס הראיות, וכן היא שטת הפרשנים, עכ”ל. ואם כן יפה עושים כל העולם שנוהגין כרוב הפוסקים:

ועוד כתב שם בנקודות הכסף שהרמב”ם גרס אחרת בגמרא, עיי”ש. ולכן יש ששמים את המזוזה גם אם זה למעלה משליש העליון.

נספח:

מתוך מתיבתא מנחות עיונים יז:

נחלקו אחרונים באופן שיש רק דלת בלא צורת פתח האם על ידי הדלת נחשב פתח וחייב במזוזה או שאם אין צורת פתח אינו נחשב פתח אף שיש לו דלת דעת החתם סופר שו”ת או”ח סי’ פח שנחשב פתח וחייב במזוזה ודעת החזון איש או”ח הלכות עירובין סי’ יד סק”א שדלת בלא צורת הפתח אינו מועיל להחשיבו כפתח ^ ^ והביא לזה ראיה ממה שאמרו בגמרא לג פיתחי שימאי’ כלומר שאין צורת הפתח כהלכתה באופנים שונים ^ פטורים ממזוזה והרי לרמב”ם מדובר שיש לו דלת שאם לא כן פטור ממזוזה אף בפתח גמור ואם נאמר שכאשר יש דלת לא צריך צורת פתח מה הח סרון בפיתחי שימאי הרי לא צריך צורת פתח כלל אלא מוכח שדלת בלא פתח אינו חייב במזוזה וי ש שכתבו ^ שיש לדחות את ראיית החזון איש לפי דברי האחרונים טהרת הקודש שם מקדש מעט שם שרק פתח של בית צריך דלת אבל פתח של חצר אינו צריך דלת שלפי זה יש לומר שדברי הגמרא נאמרו בפיתחי שימאי של חצר שאינם צריכים דלתות ובאופן שאין להם דלתות הם פטורים ממזוזה כיון שאינם חשובים פתח אך אם יש להם דלת חייבים מחמת הדלת

וראה בשעור על תעשה ולא מן העשוי, נפ”מ בזה האם לרמב”ם בלא דלת אינו שער או שדלת היא דין בדירה.