ג. חובת מנא או חובת הגוף

ב”ה

ג. ציצית חובת מנא או חובת הגוף

הקדמה: בגמרא מצאנו מחלקות אם ציצית היא חובת הגברא או חובת הטלית. להלן נבאר את המחלוקת והנפ”מ.

נפ”מ ראשונה הוזכרה בסוגיה לגבי השאלה האם מברכים לעשות ציצית: מנחות מב ע”א

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, א”ל: מאי ציצי שמענא? הכי אמר רב: ציצית אין צריכה ברכה… [ע”ב] ובציצית בהא קמיפלגי, מר סבר: חובת טלית הוא, ומר סבר: חובת גברא הוא.

רש”י מנחות

ע”א: אין צריכה ברכה – בשעת עשייה.

ע”ב בהא פליגי – רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה.

נפ”מ שניה, היא לגבי כלי קופסה, היינו כלים שאינו לובש אלא נמצאים בקופסה, האם יש חיוב שהם יהיו עם ציצית, ע’ מנחות מא ע”א:

רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילוי כפילא, איפשיטא ואתא חוטא וקם להדי רישיה, אמר ליה: לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא! אתא שדייה איכסי גלימא אחריתי, אמר ליה: מי סברת חובת גברא הוא? חובת טלית הוא, זיל רמי לה.

לימא מסייע ליה: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה שלש היו מטילין בה תכלת! שאני חסידים, דמחמרי אנפשייהו.

ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחי’ לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן; אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית. ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה, מ”ט? אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא, בההיא שעתא ודאי רמינן ליה, משום לועג לרש חרף עושהו.

ופרש רש”י מדוע כלי קופסה חייבים, בד”ה כלי קופסא:

כלי קופסא – טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה.

אם חובת טלית, אם כן חייב לשים בכל הבגדים שיש לו. ואם היא חובת גברא חייב רק במה שלובש^[1]. זו הנפ”מ העיקרית בין מ”ד חובת טלית ומ”ד חובת גברא.

המחלוקת אם חובת טלית או חובת גברא היא בכוונת הכתוב “גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה”, מה פירוש “אשר תכסה בה” אם הכוונה לבאר את זמן החיוב והוא כאשר תכסה בה דהיינו בשעת לבישה חל הציווי גדלים תעשה לך אבל שלא בשעת לבישה אין חיוב להטיל ציצית, ואם כן ציצית היא חובת גברא.

או שכוונת הכתוב להגדיר מה היא טלית המחויבת ולזה נאמר אשר תכסה בה’ דהיינו בגד המיועד ללבישה ובא למעט רק בגד שאין עתיד ללבשו שאין חיוב להטיל בו ציצית אבל שאר בגד המיועד ללבישה חייב להטיל בו ציצית אף בשעה שאינו לובשו דהיינו חובת טלית.

מחלוקת רש”י ותוספות בגרסה בגמרא שם, האם גורסים “אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית”, או שלא גורסים את המילה “אלא”. ונפ”מ אם סברת “טצדקי” היא רק למ”ד ציצית חובת גברא או גם למ”ד ציצית חובת טלית. דעת התוספות מא ע”א ד”ה הכי, שצריך לרדוף אחר הציצית, הוא רק אם ציצית חובת גברא ולא אם חובת טלית:

הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית – ומ”מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי.

וצריך עיון, מדוע לדעת התוספות בעדנא דריתחא ענשינן רק אם ציצית חובת גברא, ומדוע לשיטת רש”י ענשינן אף אם ציצית חובת טלית?

לתוספות אולי יש לומר שאם זו חובת טלית, אין קפידא להכניס עצמו לחיוב, כמו שלא צריך לקנות שדה כדי לקיים מתנות עניים ותרומות ומעשרות או לבנות בית כדי לקיים מצות מזוזה. וכן אדם לא חייב לעסוק במסחר כדי לקיים מצות צדקה (ע’ אגרות משה יו”ד ח”ב קנא, ח”ג קנה). מה שאין כן אם זו חובת גברא. וע’ להלן תוספת הסבר.

נפ”מ נוספת תתכן בין מ”ד חובת טלית ומ”ד חובת גברא, היא לדעה אחת המובאת באורחות חיים, שאם זה חובת גברא, די כשיש לו ציצית על בגד אחד ולא צריך לשים על כל בגד של ד’ כנפות שלובש, לפי זה הרי זה כמו לולב, שדי בלולב אחד, ואין צריך כמה לולבים. דעה זו נמצאת באורחות חיים והובא על ידי בית יוסף אורח חיים סימן ח:

ואם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית ואם לבשם בבת אחת די להם בברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת. זה דבר פשוט בעיני ובארחות חיים (ציצית סי’ ד) מצאתי שיש אומרים שאין צריך להטיל אלא בעליון עד כאן ואני אומר דסברא דחויה היא זו ולית דחש לה.

ולשון האורחות חיים חלק א הלכות ציצית אות ד:

והיכא דלביש תרי מלבושים או ג’ בעלי ד’ כנפות או יותר בזה יש מחלוקת בין הפוסקים י”א שצריך להטיל ציצית בכלן וי”א שאין צריך אלא בעליון ואין אחד מהם מביא ראיה לדבריו אלא משיקול הדעת.

ולכאורה גם ברש”י בדף מא ע”א משמע שאם זו חובת גברא, מספיק לשים ציצית בטלית אחת, ע’ רש”י ד”ה מי סברת חובת גברא הוא:

מי סברת חובת גברא הוא – לקיים מצות ציצית באחת מהן דתיפטר בהך אחריתי.

וכן למד ברש”י בשו”ת התעוררות תשובה ח”ד סי’ א’. וכן כתב הרשב”א שם:

מי סברת חובת גברא, פי’ לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי’ עשר יש לך טעונות ציצית.

ואולי כל זה לה”א של הגמרא שאם זה חובת גברא, יש חובה ללכת בבגד עם ציצית, אבל למסקנת הגמרא שאומרת: “אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא”. ואם כן אין חיוב שיהיה עליו ציצית ואינו כמו לולב ושופר, ואם כן גדר המצוה שונה, שהוא שיהיה בבגד שלובש ציצית, וכמו שכתב הרמב”ם הל’ ציצית פ”ג הלכה ה”י:

…אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית.

ואם זה חובת האיש שיש לו טלית, יש לומר שחייב על כל טלית, משום שהחיוב הוא על כל טלית שלובש, ולא חובת גברא ללבוש דוקא.

וע’ הסבר הגרי”ד סולוביציק בשעורים לזכר אבא מארי ח”א ע’ רכו במה שטלית חובת גברא:

מצוה זו שאני מלולב מצה או תפילין שם המחייב הוא אך ורק מצב הגברא בעצמו ולכן אם נטל אתרוג אחד יצא ידי חובתו ואין נטילת ארבעה מינים אף אם היא חוזרת ונשנית כמה פעמים ביום מעלה ולא מורידה כיון שהגברא מילא את חובתו הנתבעת ממנו. ברם ביחס לציצית כיון שמקור החיוב הוא הטלית והיא מחייבת אותו יכול הגברא להתחייב הרבה פעמים במצות ציצית וכל זמן שהוא לובש טלית נוספת מתחייב הוא עוד הפעם במצוה זו.

ונראה לי עוד יותר כי לא רק שהמחייב הוא הכסות כי אם שגם ישנו קיום ציצית בעצמו של החפצא כי אי אפשר לחלק ולומר כי הכסות היא המחייבת אבל מעשה המצוה מתקיים כולו על ידי הגברא בלי שום הגשמת חלות ציצית בה עצמה אמנם הנחה זו נכונה היא ביחס לאתרוג מצה או סוכה כיון שאין החפצא מחייב כלל אין קיום המצוה ופעולתו משתייכים אליו כל עיקר ברם בציצית עצם העובדה כי הטלית יוצרת את החיוב והגברא אינו יוצא ידי חובתו במעשה עטיפה אחד והוא חוזר ומתחייב בעטיפת כל טלית וטלית מעידה כי פעולת המצוה נזקקת גם לבגד עצמו ואיכא קיום בעצם החפצא של הבגד ומעין הקיום שיש בחפצא של בית שקבועה בו מזוזה או שבנוי בו מעקה.

הסבר הדעה שציצית חובת טלית:

לכאורה אם ציצית חובת טלית, מדוע ציצית זה מצוה שהזמן גרמא? אלא שאפשר להסביר על פי רש”י שהבאנו לעיל, שחיוב כלי קופסה הוא בטלית שעומד להתכסות בה, ואם כן אם עומד להתכסות בלילה, כלי קופסה פטורים, וזה עושה את זה למצות עשה שהזמן גרמא. והרי צריך שיהיה עומד ללבישה, ולכן זקן שעשאה לכבודו פטור, כיון שאינו עומד להתכסות.

אבל יש לברר גם את מאן דאמר שציצית חובת טלית, האם אמנם יש מצוה בעיטוף או שהמצוה היא רק להניח בטלית הראויה לעיטוף? ע’ מנחת חינוך שפו שאין מצוה בעיטוף:

ונראה פשוט למאן דס”ל דחובת טלית וכלי קופסא חייב בוודאי אין מצוה בלבישה כלל דמקיים המצוה בשלימות אם הם בקופסא וא”כ הברכה רק על העשי’.

ודבריו לא נראים, כמו שיבואר להלן.

לכאורה קשה, למ”ד שציצית חובת טלית, הרי כלאיים מותרים בציצית, משום שעשה דוחה לא תעשה, ע’ יבמות ד’ ע”א, וזה נלמד מציצית. והרי אם חובת טלית הרי צריך שיהיה לו ציצית גם בכלי קופסה, ואם כן אין בעיה של שעטנז, ואיך נלמד מכאן להתיר כלאיים בציצית^[2]?

וע”כ צריך לומר שיש קיום מצוה בלבישה גם למ”ד חובת טלית. ויש הבדל בין מעשה המצוה ובין קיום המצוה למשל, בספירת העומר, אם זו מצוה אחת, אבל מעשה המצוה הוא כל יום ויום שסופר, או במילה, שמקיים מצוה רק אחר שגם פורע, אבל מעשה המצוה הוא מהתחלה, וע’ נימוקי יוסף ב”מ, שלכן מילה בצרעת זה בעידנא, אף שחותך את הצרעת לפני שמקיים מצוות מילה (ע’ ספר זכרון עטרה שעטרה, מהרב חיים סלומון, ע’ שלה, וע’ ספר אמרות אברהם, מצות ומועדים ב’ שער ו’ סי’ א’). והוא הדין כאן: הציצית היא חובת טלית, וזה קיום המצוה ומברך לעשות, אבל גם הלבישה עצמה היא ממעשה המצוה, ולכן עשה דוחה לא תעשה גם למ”ד ציצית חובת טלית.

וכן יש להוכיח מספר העיטור הלכות ציצית דף עו טור ב

ומסתב’ לן חובת טלית כר”א וכרבב”ח כדפרישית וראיית רבי’ לאו ראיה הוא ואי משום דמברכינן להתעטף דמשמע חובת גברא היא ה”נ ליתא וע”כ ל”פ אלא לעשותו אבל להתעטף כ”ע ל”פ דחייב.

ויש לומר שלכן הרי”ף (הלכות קטנות דף יב) הוכיח שציצית היא חובת גברא ממה שלא מברכים לעשות ציצית, ולא הוכיח כמו בה”ג ממה שמברכים להתעטף בציצית.

ראיה שגדר חובת טלית אינו שעיקר החיוב על הטלית, אלא שהתורה חייבה שמה שלובש, ישים ציצית גם כשעדיין אינו לובש, אבל עיקר הקיום הוא הלבישה, מתוספות מנחות מא ע”ב ד”ה רב:

רב אמר אין מתירין – ואפי’ למ”ד חובת גברא סבר רב דאין לבטל מצות הטלית כדאשכחן במזוזה בסוף השואל (ב”מ קב.) שנענש אותו שנטל המזוזה ואף על גב דחובת הדר היא ושמואל דאמר מתירין אף על גב דקסבר חובת טלית היא דהא שמואל מחייב לעיל כלי קופסא כיון דאין לו אלא כדי טלית אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ להתעטף בה ולא דמי למזוזה.

הרי שלדעת התוספות, אף אם ציצית חובת טלית, עיקר המצוה הוא הלבישה ולכן מתירין מבגד לבגד שהוא רוצה ללבוש.

לפי זה יש להבין את סברת התוספות בדף מא ע”א שהבאנו לעיל, הסובר שבעידנא דריתחא ענשינן גם ציצית היא חובת טלית, שהרי מכל מקום יש מצוה על הגברא בלבישה של הטלית. אבל לרש”י יתכן כמו שכתב המנחת חינוך, שאין מצוה בעטיפה, ולכן רק למ”ד חובת גברא יש טענת “טצדקי למפטר נפשך” המובא בסוגיה.

לסיכום, כתב בית יוסף אורח חיים סימן יט:

וכתבו הרי”ף (יב.) והרא”ש (סי’ ט) והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית הילכך הא דאמר שמואל (מא.) כלי קופסא חייבים בציצית ליתא והכי כתב בעל הלכות (הל’ ציצית סי’ כז) ואיכא מאן דאמר הלכה כשמואל דאמר חובת טלית היא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע”כ והרמב”ם פסק בפרק ג’ (ה”ח – י) כדברי הרי”ף והרא”ש דחובת גברא הוא. וכיון ששלשת עמודי ההוראה מסכימים דחובת גברא הוא אין לספק בדבר:

ב”ה

ג. ציצית חובת מנא או חובת הגוף

הקדמה: בגמרא מצאנו מחלקות אם ציצית היא חובת הגברא או חובת הטלית. להלן נבאר את המחלוקת והנפ”מ.

נפ”מ ראשונה הוזכרה בסוגיה לגבי השאלה האם מברכים לעשות ציצית: מנחות מב ע”א

רב נחמן אשכחיה לרב אדא בר אהבה רמי חוטי וקא מברך לעשות ציצית, א”ל: מאי ציצי שמענא? הכי אמר רב: ציצית אין צריכה ברכה… [ע”ב] ובציצית בהא קמיפלגי, מר סבר: חובת טלית הוא, ומר סבר: חובת גברא הוא.

רש”י מנחות

ע”א: אין צריכה ברכה – בשעת עשייה.

ע”ב בהא פליגי – רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה.

נפ”מ שניה, היא לגבי כלי קופסה, היינו כלים שאינו לובש אלא נמצאים בקופסה, האם יש חיוב שהם יהיו עם ציצית, ע’ מנחות מא ע”א:

רבה בר הונא איקלע לבי רבא בר רב נחמן, חזייה דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילוי כפילא, איפשיטא ואתא חוטא וקם להדי רישיה, אמר ליה: לאו היינו כנף דכתב רחמנא באורייתא! אתא שדייה איכסי גלימא אחריתי, אמר ליה: מי סברת חובת גברא הוא? חובת טלית הוא, זיל רמי לה.

לימא מסייע ליה: חסידים הראשונים, כיון שארגו בה שלש היו מטילין בה תכלת! שאני חסידים, דמחמרי אנפשייהו.

ופליגא דמלאכא, דמלאכא אשכחי’ לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן; אי אמרת בשלמא חובת גברא הוא, היינו דמחייב דלא קא רמי, אלא אי אמרת חובת טלית הוא, הא לא מיחייבא. אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: כלי קופסא חייבין בציצית. ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה, מ”ט? אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא, בההיא שעתא ודאי רמינן ליה, משום לועג לרש חרף עושהו.

ופרש רש”י מדוע כלי קופסה חייבים, בד”ה כלי קופסא:

כלי קופסא – טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה.

המחלוקת אם חובת טלית או חובת גברא היא בכוונת הכתוב “גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה”, מה פירוש “אשר תכסה בה” אם הכוונה לבאר את זמן החיוב והוא כאשר תכסה בה דהיינו בשעת לבישה חל הציווי גדלים תעשה לך אבל שלא בשעת לבישה אין חיוב להטיל ציצית, ואם כן ציצית היא חובת גברא.

או שכוונת הכתוב להגדיר מה היא טלית המחויבת ולזה נאמר אשר תכסה בה’ דהיינו בגד המיועד ללבישה ובא למעט רק בגד שאין עתיד ללבשו שאין חיוב להטיל בו ציצית אבל שאר בגד המיועד ללבישה חייב להטיל בו ציצית אף בשעה שאינו לובשו דהיינו חובת טלית.

האם למ”ד חובת טלית מברך על העיטוף? ע’ מנחת חינוך שפו שאין מצוה בעיטוף:

ונראה פשוט למאן דס”ל דחובת טלית וכלי קופסא חייב בוודאי אין מצוה בלבישה כלל דמקיים המצוה בשלימות אם הם בקופסא וא”כ הברכה רק על העשי’.

אבל דבר זה לא נראה מסתבר מטעמים שכתבנו, שאם כן למ”ד חובת טלית אין ללמוד מכאן שעשה דוחה לא תעשה. וע”כ צריך לומר שיש קיום מצוה בלבישה גם למ”ד חובת טלית. ויש הבדל בין מעשה המצוה ובין קיום המצוה למשל, בספירת העומר, אם זו מצוה אחת, אבל מעשה המצוה הוא כל יום ויום שסופר, או במילה, שמקיים מצוה רק אחר שגם פורע, אבל מעשה המצוה הוא מהתחלה, וע’ נימוקי יוסף ב”מ, שלכן מילה בצרעת זה בעידנא, אף שחותך את הצרעת לפני שמקיים מצוות מילה (ע’ ספר זכרון עטרה שעטרה, מהרב חיים סלומון, ע’ שלה, וע’ ספר אמרות אברהם, מצות ומועדים ב’ שער ו’ סי’ א’). והוא הדין כאן: הציצית היא חובת טלית, וזה קיום המצוה ומברך לעשות, אבל גם הלבישה עצמה היא ממעשה המצוה, ולכן עשה דוחה לא תעשה גם למ”ד ציצית חובת טלית.

וכן יש להוכיח מספר העיטור הלכות ציצית דף עו טור ב

ומסתב’ לן חובת טלית כר”א וכרבב”ח כדפרישית וראיית רבי’ לאו ראיה הוא ואי משום דמברכינן להתעטף דמשמע חובת גברא היא ה”נ ליתא וע”כ ל”פ אלא לעשותו אבל להתעטף כ”ע ל”פ דחייב.

ויש לומר שלכן הרי”ף (הלכות קטנות דף יב) הוכיח שציצית היא חובת גברא ממה שלא מברכים לעשות ציצית, ולא הוכיח כמו בה”ג ממה שמברכים להתעטף בציצית.

תוספות מא ע”א ד”ה הכי, שצריך לרדוף אחר הציצית, הוא רק אם ציצית חובת גברא ולא אם חובת טלית:

הכי קאמר ליה טצדקי למפטר נפשך מציצית – ומ”מ אי לאו חובת גברא לא שייך למיענש עליה כיון דלית ליה ובקונטרס גרס אלא ומשמע דלא מוכח מידי.

וצריך עיון, מדוע לדעת התוספות בעדנא דריתחא ענשינן רק אם ציצית חובת גברא, ומדוע לשיטת רש”י ענשינן אף אם ציצית חובת טלית?

לתוספות אולי יש לומר שאם זו חובת טלית, אין קפידא להכניס עצמו לחיוב, כמו שלא צריך לקנות שדה כדי לקיים מתנות עניים ותרומות ומעשרות. מה שאין כן אם זו חובת גברא. וכן אדם לא חייב לעסוק במסחר כדי לקיים מצות צדקה (ע’ אגרות משה יו”ד ח”ב קנא, ח”ג קנה).

ועוד קשה למ”ד שציצית חובת טלית, הרי כלאיים מותרים בציצית, משום שעשה דוחה לא תעשה, ע’ יבמות ד’ ע”א, וזה נלמד מציצית. והרי אם חובת טלית הרי צריך שיהיה לו ציצית גם בכלי קופסה, ואם כן אין בעיה של שעטנז, ואיך נלמד מכאן להתיר כלאיים בציצית^[3]?

וכן קשה, אם ציצית חובת טלית, מדוע ציצית זה מצוה שהזמן גרמא? אלא שאפשר להסביר על פי רש”י שהבאנו לעיל, שחיוב כלי קופסה הוא בטלית שעומד להתכסות בה, ואם כן אם עומד להתכסות בלילה, כלי קופסה פטורים, וזה עושה את זה למצות עשה שהזמן גרמא. והרי צריך שיהיה עומד ללבישה, ולכן זקן שעשאה לכבודו פטור, כיון שאינו עומד להתכסות.

וע’ שעורים לזכר אבא מארי ח”ב עמ’ רכח ששאל מדוע אינו צריך שיהיה לו בגד שחייב, גם למ”ד חובת טלית?

בית יוסף אורח חיים סימן יט

וכתבו הרי”ף (יב.) והרא”ש (סי’ ט) והלכתא כרב דאמר חובת גברא היא דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית הילכך הא דאמר שמואל (מא.) כלי קופסא חייבים בציצית ליתא והכי כתב בעל הלכות (הל’ ציצית סי’ כז) ואיכא מאן דאמר הלכה כשמואל דאמר חובת טלית היא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן ע”כ והרמב”ם פסק בפרק ג’ (ה”ח – י) כדברי הרי”ף והרא”ש דחובת גברא הוא. וכיון ששלשת עמודי ההוראה מסכימים דחובת גברא הוא אין לספק בדבר:

אם חובת טלית, אם כן חייב לשים בכל הבגדים שיש לו. ואם היא חובת גברא חייב רק במה שלובש^[4].

בית יוסף אורח חיים סימן ח

ואם יש לו כמה בגדים של ארבע כנפות כולם חייבים בציצית ואם לבשם בבת אחת די להם בברכה אחת ואם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל אחת ואחת. זה דבר פשוט בעיני ובארחות חיים (ציצית סי’ ד) מצאתי שיש אומרים שאין צריך להטיל אלא בעליון עד כאן ואני אומר דסברא דחויה היא זו ולית דחש לה.

אורחות חיים חלק א הלכות ציצית אות ד

והיכא דלביש תרי מלבושים או ג’ בעלי ד’ כנפות או יותר בזה יש מחלוקת בין הפוסקים י”א שצריך להטיל ציצית בכלן וי”א שאין צריך אלא בעליון ואין אחד מהם מביא ראיה לדבריו אלא משיקול הדעת.

ולכאורה גם ברש”י בדף מא ע”א משמע שאם זו חובת גברא, מספיק לשים ציצית בטלית אחת, ע’ רש”י ד”ה מי סברת חובת גברא הוא (וכן למד ברש”י בשו”ת התעוררות תשובה ח”ד סי’ א’). וכן כתב הרשב”א שם:

מי סברת חובת גברא, פי’ לקיים מצות ציצית באחת מהן דתפטר בהך אחריתי. חובת טלית היא, ואפי’ עשר יש לך טעונות ציצית.

אלא נראה שזה תלוי מה פירוש המילה בגמ’ שם “שדייה” האם הכוונה שזרק מעצמו את הטלית הכפולה, ולכן מה שכתב רש”י שמקיים מצוה “באחת מהן”, הכוונה כשלובשה והשאר אינו לובש, וכן כתב נימוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) – הלכות ציצית דף יא עמוד ב

מי סברת וכו’. דלמאן דאמר חובת גברא הוא כיון שיש לו טלית מצוייצת פטור מלהטיל תכלת בשאר טליתות כל זמן שאינו לובשן: חובת טלית הוא. ואף על פי שיש לו טלית מצוייצת חייב לעשות ציציות בכל טלית שיש לו בד’ כנפות ועביד לאכסויי בהו:

אם אם הכוונה “שדייה” ששם על עצמו טלית אחרת, הרי מדובר על קיום מצות ציצית בטלית אחת מכמה שלובש. אבל מכל מקום פשט דברי רש”י משמע שחייב רק באחת שלובש.

אבל צריך לומר שכל דברי רש”י זה לה”א שאם חובת גברא חייב ללכת בבגד עם ציצית, ואז זה היה כמו לולב שאין צריך יותר מאחד. אבל לאחר מסקנת הגמרא במעשה של מלאכא, מא ע”א:

אלא מאי? חובת גברא הוא, נהי דחייביה רחמנא כי מיכסי טלית דבת חיובא, כי מיכסי טלית דלאו בת חיובא היא מי חייביה רחמנא? אלא הכי קאמר ליה: טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

ואם אין חיוב ללכת עם ציצית, אם כן הגדרת חובת גברא היא כמו שכתב רמב”ם הל’ ציצית פ”ג הלכה ה”י:

…אבל בגדים הראויים לציצית כל זמן שלא יתכסה בהן אדם אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית שאינה חובת הטלית אלא חובת האיש שיש לו טלית.

ואם זה חובת האיש שיש לו טלית, יש לומר שחייב על כל טלית, משום שהחיוב הוא על כל טלית שלובש, ולא חובת גברא ללבוש דוקא.

ראיה שגדר חובת טלית אינו שעיקר החיוב על הטלית, אלא שהתורה חייבה שמה שלובש, ישים ציצית גם כשעדיין אינו לובש, אבל עיקר הקיום הוא הלבישה, מתוספות מנחות מא ע”ב ד”ה רב:

רב אמר אין מתירין – ואפי’ למ”ד חובת גברא סבר רב דאין לבטל מצות הטלית כדאשכחן במזוזה בסוף השואל (ב”מ קב.) שנענש אותו שנטל המזוזה ואף על גב דחובת הדר היא ושמואל דאמר מתירין אף על גב דקסבר חובת טלית היא דהא שמואל מחייב לעיל כלי קופסא כיון דאין לו אלא כדי טלית אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ להתעטף בה ולא דמי למזוזה.

לדעת התוספות, אף אם ציצית חובת טלית, עיקר המצוה הוא הלבישה ולכן מתירין מבגד לבגד שהוא רוצה ללבוש.

שעורים לזכר אבא מארי ע’ רכו

ויעויין בחדושי הגהות הנדפסים בטור שהתייחס למה שקיבל הב”י את הדעה הראשונה כדבר פשוט וכתב וז”ל כתב מהרל”ח שהוא פשוט מפני דציצית לאו חובת גברא הוא שיהא יוצא בטלית אחת מצוייצת אלא חובת מנא הוא וכל טלית שלובש חייב בציצית אם היא בת ארבע כנפות ומעין זה כתב הב”ח שם וז”ל זה פשוט ממאי דקיי”ל דציצית חובת טלית הוא כדלקמן בסימן י”ס רכל טלית שלובש חייב להטיל בו ציצית אך דבריהם אינם מובנים הלא פסקינן כי ציצית חובת גברא ולאו חובת מנא הוא וכלי קופסא אינם חייבים בציצית.

אמנם הביאור הוא פשוט ציצית למרות היותה חובת גברא שונה ממצות אתרוג למשל בזה שכל זמן שאין אדם לבוש בגד של ארבע כנפות אינו חייב במצות ציצית ואינו צריך לרדוף אחריה ורק כשטלית עולה עליו הוא מתחייב במצוה זו נמצא כי במובן אחד המחייב הוא הבגד שכן חיוב הגברא תלוי במציאות אחרת והיא עטיפתו בבגר של ארבע כנפות שהוא מקור חיוב המצוה ובזה מצוה זו שאני מלולב מצה או תפילין שם המחייב הוא אך ורק מצב הגברא בעצמו ולכן אם נטל אתרוג אחד יצא ידי חובתו ואין נטילת ארבעה מינים אף אם היא חוורת ונשנית כמה פעמים ביום מעלה ולא מורידה כיון שהגברא מילא את חובתו הנתבעת ממנו ברם ביחס לציצית כיון שמקור החיוב הוא הטלית והיא מחייבת אותו יכול הגברא להתחייב הרבה פעמים במצות ציצית וכל זמן שהוא לובש טלית נוספת מתחייב הוא עוד הפעם במצוה זו לזה נתכוונו הב”ח והמהרל”ח באמרם כי אין ציצית חובת גברא שיהא יוצא בטלית אחת אלא חובת מנא כלומר המחייב הוא הכסות וכל זמן שלובש כסות בת ד’ כנפות מתחייב הוא עוד הפעם.

ונראה לי עוד יותר כי לא רק שהמחייב הוא הכסות כי אם שגם ישנו קיום ציצית בעצמו של החפצא כי אי אפשר לחלק ולומר כי הכסות היא המחייבת אבל מעשה המצוה מתקיים כולו על ידי הגברא בלי שום הגשמת חלות ציצית בה עצמה אמנם הנחה זו נכונה היא ביחס לאתרוג מצה או סוכה כיון שאין החפצא מחייב כלל אין קיום המצוה ופעולתו משתייכים אליו כל עיקר ברם בציצית עצם העובדה כי הטלית יוצרת את החיוב והגברא אינו יוצא ידי חובתו במעשה עטיפה אחד והוא חוזר ומתחייב בעטיפת כל טלית וטלית מעידה כי פעולת המצוה נזקקת גמ לבגד עצמו ואיכא קיום בעצם החפצא של הבגד ומעין הקיום שיש בחפצא של בית שקבועה בו מזוזה או שבנוי בו מעקה נמצא כי ישנם שני קיומים מיוחדים בציצית א מעשה המצוה וקיומה ע”י הגברא כשאדם לובש טלית מצוייצת הרי הוא מקיים מ”ע של ציצית כמו שהוא מקיים מצות לולב בנטילת ד’ מינים ביום הראשון של חג ומצות מצה ע”י אכילת מצה בליל חמשה עשר בניסן ב קיום בחפצא של טלית שהיא המחייבת אם בשעת לבישה הטלית מצוייצת היא ישנה פעולת מצוה בגוף החפצא מצות ציצית נאמרה לא רק בעצם מעשה העטיפה והלבישה כמו הנחת תפילין אלא גם בטלית עצמה שהיא צריכה להיות מצוייצת כהלכתה בשעה שהוא לבוש בה נמצא כי לאמיתו של דבר מצות ציצית כוללת שתי חובות א חובת גברא כלומר פעולת מצוה רגילה כמו אכילת מצה או נטילת לולב ב חובת מנא קיום בטלית עצמה אמנם אין אנו פוסקים כשמואל כי כלי קופסא חייבים אבל אין הכרעה זו אומרת שאין בציצית חובת טלית כלל הלא היא המחייבת את הגברא וכיון שהיא מהווה מקור החיוב ממילא גם חלות קיום יש בחפצא עצמו אנו רק סבורים להלכה כי גם חובת החפץ וציוצו תלויה בלבישה אם אין אדם לבוש בבגד של ארבע כנפות חסרה חלות שמ טלית ובגד ביחס לציצית.

הפוסקים שחובת טלית: שו”ת הר”י מגאש קפג, בה”ג פסק שכלי קופסה חייבים,

ב”ח אורח חיים סימן יט

כתב מהרש”ל (בחידושיו לטור) יש מחמירין לבדוק הציצית אפילו כשכופלין הטלית משום דשמואל סבר כלי קופסא חייב בציצית ויש פוסקין כמותו אבל האלפסי כתב הא דשמואל ליתא עד כאן ולפענ”ד נראה נכון לבדוק הציצית כשכופלין אותו ומצניעין אותו כדי שיהא חזקתו בדוק דאז אין צריך לחזור ולבודקו כשחוזר ולובשו כמו בסכין של שחיטה

העיטור הל’ ציצית עו א בשם הגאונים והראב”ן סי’ מ פסקו שציצית חובת טלית היא וכלי קופסה חייבים בציצית וכדעת שמואל.

ברור שאם הציצית היא חובת טלית, אינו מברך להתעטף, כן כתבו התוספות מ’ ע”א ד”ה סדין, ואולי ראיתם מנוסח הברכה ולא מעצם הברכה.

מנחת חינוך פרשת שלח מצוה שפו:

ובח”ז הבאתי כ”פ בשם הריטב”א דמ”ע שהז”ג דנשים פטורות דוקא במצוה שבגוף אבל במצוה שאינו בגופו כמו מילת הבן נשים ג”כ חייבות במקום דלא מיעטה התורה ורק במילה דהתורה מיעטה אותו וכו’ א”כ נראה פשוט למאן דס”ל דציצית חובת טלית וכלי קופסא חייבים בציצית אף דכסות לילה פטור או המיוחד ללילה או בכ”ע בלילה לכל מר כדאית לי’ מ”מ לא מיקרי מצות עשה שהז”ג לענין לפטור הנשים דלא הוי מצוה שבגוף רק להטיל ציצית בבגד א”כ נשים חייבות ג”כ דכאן לא איתמעטי נשים רק מחמת מ”ע שהז”ג…

ונראה פשוט למאן דס”ל דחובת טלית וכלי קופסא חייב בוודאי אין מצוה בלבישה כלל דמקיים המצוה בשלימות אם הם בקופסא וא”כ הברכה רק על העשי’..

1. וצ”ע מ”ש שו”ת מהר”ח אור זרוע סימן סב: “בין למ”ד ציצית חובת גברא בין למ”ד ציצית חובת טלית היא. אי איתא ליה טלית בת חיובא חייב למרמי בה חוטי בין מעוטף בה בין אין מעוטף בה. דמצוה להטיל ציצית בטלית נמי חיובא כמו מזוזה לבית. אלא זה ביניהם למ”ד חובת גברא אין הטלת ציצית גמר מצוה כמו קביעת מזוזה עד שיתעטף.” ↑
2. וע’ עונג יום טוב סי’ א’ ↑
3. וע’ עונג יום טוב סי’ א’ ↑
4. וצ”ע מ”ש שו”ת מהר”ח אור זרוע סימן סב: “בין למ”ד ציצית חובת גברא בין למ”ד ציצית חובת טלית היא. אי איתא ליה טלית בת חיובא חייב למרמי בה חוטי בין מעוטף בה בין אין מעוטף בה. דמצוה להטיל ציצית בטלית נמי חיובא כמו מזוזה לבית. אלא זה ביניהם למ”ד חובת גברא אין הטלת ציצית גמר מצוה כמו קביעת מזוזה עד שיתעטף.” ↑