ב”ה
חול המועד דין טרחא במלאכות המותרות בחול המועד
מלאכות אסורות בחול המועד, או מן התורה או מדרבנן כפי שיתבאר. ברור שאין זה גדר ל”ט אבות מלאכה ממש: שהרי לא מצאנו שלא להוציא דברים שלא לצורך כלל בחול המועד או הבערה שלא לצורך. ויש לברר האם כל המלאכות אכן כמו בשבת הן אסורות והתירו לצורך המועד או משום הפסד, או שיש גדר אחר לדברים שחז”ל אסרו: טרחא, וכו’. אחד הנפ”מ הוא האם מותר לעשות מלאכה שאין בה טורח כלל: לקטוף עלה מן העץ וכיו”ב. ועוד נפ”מ, אחד הכללים למלאכות שמותרות בחול המועד הוא שיהיה לצורך המועד (וע’ שש”כ ח”ב עמ’ שמו, חוץ מאשר כביסה ותספורת שהם יוצאים מן הכלל), מהו צורך המועד? האם כל דבר שאדם נזקק לו לצורך המועד, או גם דבר שאדם עושה רק להנאתו? בפוסקים מדובר על צידת דגים להנאה ולא לאכילה כפי שנראה להלן.
איסור מלאכה בחולו של מועד נלמד בחגיגה י”ח ע”א מפסוקים עיי”ש. ומחלוקת ראשונים האם מלאכות חול המועד הן דאורייתא או דרבנן. דעת הרמב”ם בפ”ז הלכות יו”ט הלכה א’ שאיסורה הוא מדברי סופרים. לדעת הרמב”ן ורשב”א מלאכות בחול המועד הן דאוריתא, וכנראה גם הרי”ף ס”ל כן, ראה ביאור הלכה למ”ב וכן לפי העמודי אור סימן ל”ה שיובא להלן. וכן משמעות הגר”א להלכה ר”ס תק”ל. ועיין חינוך מצוה שכג.
רמב”ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה א’ וכן דין שמחה בחג נוהג, ראה פרק ו’ הלכה יז “שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכו'”
שו”ע הלכות חול המועד סימן תקל ומשנה ברורה. (ועי’ דיון בדעת השו”ע והרמ”א אם מלאכות בחול המועד הן מדאוריתא או מדרבנן בדעתם).
המלאכות המותרות בחול המועד (מ”ב ריש תקל): דבר האבד צרכי המועד (או”נ אפילו מעשה אומן, ושאר צרכי מועד דוקא מעשה הדיוט) פועל שאין לו מה יאכל צרכי רבים מעשה הדיוט
קושי מיוחד קיים בבירור הלכות חול המועד, “הלכות מועד עקורות הן ואין למידות זו מזו”, מו”ק י”ב ע”א וברש”י. ועיין ספר החינוך מצוה שכ”ג שכתב “וכלל זה יהיה בידך שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת, שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרבותנו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בענין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בענין אחר. ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי, כי התורה לא אסרה ולא התירה בחלו של מועד אלא במה שיסכימו הם”
יסוד הטרחא בחול המועד:
יסוד זה תלוי בשאלה האם מלאכות בחול המועד יש בהם לתא דמלאכה, ויתכן שיש הקבלה בין איסור מלאכה בשבת לגדרי מלאכה בחול המועד. וחז”ל התירו לפי הצורך (וכן משמע בחיי אדם כלל ק”ז והלאה). או שנאסרו משום טרחא וביטול שמחת יו”ט, משום מלאכת עבודה יש בה ביטול שמחת יו”ט.
לכאורה השאלה אם בחול המועד עיקר האיסור הוא משום טרחא תלוי בשאלה אם איסורי חול המועד הן מן התורה או מדרבנן. שהרי רק אם הם מדרבנן ניתן לומר שעיקר האיסור הוא משום הטרחה. אלא שעיין בחינוך מצוה שכ”ג שמוכח ממנו שאף שנקט שמלאכות הן מן התורה, מכל מקום הדגיש מספר פעמים את יסוד הטרחא שבמלאכות. עיין בשמירת שבת כהלכתה פס”ח בהערה פ”ג שהביא בשם ספר משרת משה סברא זו אפילו אם מלאכות בחול המועד הן דאורייתא. לכאורה אם אסור להעמיד תרנגולת על ביצים כמבואר***, הרי שאין קשר לשבת (ומצאתי שהעיר ע”ז בהערה לשש”כ פס”ו הערה א’), וראה להלן. וראה ביאור הלכה ריש סימן תק”ל שמנה את שיטות הראשונים.
וברמב”ם הדבר מבואר: ראה פ”ז הלכה ב’ בדין השקאה של בית השלחין. בהלכות
יש להביא דוגמא מכתיבה, מצד אחד אסור אפילו להגיה אות אחת *** ומאידך, אגרות של שלום בשו”ע תקמ”ה בבאה”ל סעיף ה’ בשם שיבולי הלקט שהותר כיון שאינו טרחא ולא דמיא למלאכה כלל) ***וראה שמירת שבת כהלכתה פס”ו סעיף לח ובהערה, שבדבר שאין טרחא אין צריך שינוי, ויש לברר אם זה משום שיש לומר שאם אין טרחא זה היתר מצד עצמו.
נפ”מ לאדם שעושה מלאכה גמורה שלא לצורך, אך זהו דבר שאין בו טורח כלל, כגון שקוטף עלה מעץ או מדליק אש שלא לצורך כלל. ואכן הגהות מיימוניות פ”ח אות ט’ כתב בשם מהר”ם שאין לתלוש עשבים ועפר בבית הקברות במועד כאשר נוהגין לעשות בחול. ובמועדים וזמנים סימן רחצ ששאל האם אדם צריך למשמש בכיסיו בחול המועד כדי שלא יבוא להוציא חפצים שלא לצורך. ולמ”ד מלאכה בחוה”מ דאוריתא הרי זה איסור דאוריתא, בהוצאה שלא לצורך כלל. וראה בעמודי אור סימן ל”ה (והובא במעו”ז סימן רחצ) שסובר שיש איסור הוצאה שלא לצורך כלל, ועל פי זה יישב את דעת הרי”ף שכתב בסיכך על גבי מבוי שיש לו לחי שהוי מיגו לכל הסוכה ולא רק לשבת שבסוכות כפי שמשמע בגמ’. וכתב שם שהגמ’ היא רבה (כצ”ל לדבריו) שס”ל שעירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליו”ט, ולכן אין מיגו אלא בשבת. אבל לדידן שאומרים מתוך, ושלא לצורך כלל אסור, הרי צריך את המיגו גם לימי חול המועד שנאסרה בהם הוצאה שלא לצורך כלל. ולדבריו יש חומרא גדולה מאד, שיש להקפיד שלא להוציא דברים שלא לצורך כלל וא”כ יש צורך למשמש בכיסיו בכל שעה. ***ובמאירי מו”ק י”ח ע”א פשיטא ליה שאין איסור הוצאה בחולו של מועד.
ומשמעות הגמ’ במו”ק ב’ ע”ב שאיסור המלאכות בחול המועד הוא משום טרחא: “בשלמא מועד משום טרחא הוא ובמקום פסידא שרו רבנן”, וכתב רש”י: “לא אסרו בשום מלאכה אלא משום טרחא”. (ולכן נדחית דחית מעו”ז לראיה זו), וכן בדף י”ג ע”א. ראית הרב שטרנבוך מכתב משיטא (שו”ע תקמ”ה), שלהרבה ראשונים ואחרונים מותר בחול המועד, אע”ג שברור שבשבת יש בו איסור דאוריתא, ומשמע שהאיסור הוא משום טרחא.
ולכאורה, אם כן במקום שחז”ל התירו אין להתחשב בטרחא, שהרי התירו אע”ג שיש טרחא במלאכה.
(וקצת ראיה יש ממ”ב תק”מ ס”ק ז’ שמותר ליטול גבשושית שבבית אע”ג שבצורך המועד צריך שינוי, הרי בגבשושית אין טרחא ולכן אין צריך שינוי, הרי שהתירו יותר משום שאין טרחא. אלא שבהגהות מיימוניות הלכות יו”ט פ”ח אות ח’ משמע שההיתר אינו משום שאינו טרחא אלא משום שבבית אין זה חרישה, שכתב שם: “ולהסיר הגבשושית שבבית כתב ה”ר יוסף שמותר שאין שייך שם חרישה ולא אסר התם אלא במקום הראוי לחרישה”. אבל צריך עיון שהרי יתחייב משום בונה, והרי בשבת חייב משום בונה, משמע אלא שגם לדעתו צריך לומר שההיתר משום שאין טרחא, וצ”ב. (***ועיין בית יוסף !).
אם משום טרחא, א”כ יתכן שאין כלל איסור הוצאה בחול המועד שהרי הוצאה היא מלאכה גרועה, ואין בה טרחא ולא נאסרה כלל כ”כ במעו”ז. ובעמק ברכה (עמוד קי”ט) כתב שבין אם מלאכות חוה”מ דאורייתא או דרבנן, האיסור הוא מלאכת טורח. ולכן כתב שכל שאינו עושה דרך מלאכה כגון להדליק גפרור סתם נראה דמותר. ואולי טרחא מרובה אסורה גם בדברים המותרים, ולהלן נברר דבר זה.
ומאידך מצאנו שיש דברים שאסורים משום טרחא גם אם אין בהם סרך מלאכה: עיין סימן תקל”ה סעיף א’ שאין מפנין מחצר לחצר, ומשום טרחא גרידא נאסר. וכן אין מביאים כלים מבית האומן אם אינם לצורך המועד משום טרחא שו”ע סימן תקל”ד סעיף ב’ ובמ”ב ס”ק ט”ז. ובאמת התוספות במו”ק הסתפקו בזה: דף י”ב ע”ב ד”ה “מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים” כתבו: “וצריך עיון אי טרח בלא מלאכה אסיר כי היכי דאסירי בפרקמטיא ולקמן בשמעתין אמר מועד משום טירחא ולא טירחא הוא ושמא היינו דוקא בדבר שהוא מלאכה”. אבל בתוספות י”ט ע”א ד”ה “וטווה” כתבו “הא אסרינן אפילו טרחא דלאו מלאכה”. ***עיין בראשונים ובאחרונים במקומות הנ”ל. ויתכן שספק התוספות הוא מ”ש לעיל, האם איסור מלאכה בחול המועד הוא גדר מלאכה, או גדר טרחא. וכאמור יש לכל צד קולות וחומרות: אם זו מלאכה, אסורה גם מלאכה קלה ואולי גם הוצאה אסורה, ומאידך אין לאסור טרחא בדבר שאינו מלאכה. וכן אם כל האיסור משום טרחא, א”כ אין להסתפק בכל דבר שיש בו גדר מלאכה, ובהוצאה שלא לצורך כלל אין חשש כלל. ומאידך יש לאסור כל דבר שאינו מלאכה כלל.1
טרחא באוכל נפש: ע’ משנה ברורה תקל”ג ס”ק ד’ שמ”ש המחבר שמותר להטיל שכר לצורך המועד אפילו שכר שעורים, היינו שיש טרחא מרובה. וכן מותר לדלות ולהשקות ירקות שרוצה לאוכלן בחול המועד, שו”ע תקל”ז סעיף ג’, וכתב משנה ברורה שהיינו אפילו אם יש טרחא מרובה. ועיין משנה ברורה שם שמכשירי או”נ כשיש טרחא, הפמ”ג אסר אך ברמב”ן כתב מפורש שדין מכשירי או”נ כמו או”נ עצמו. ***וראה דיון על זה בהערה בשש”כ פס”ו הערה סז.
טרחא בדבר האבד ***מעיקר הדין משמע שמותר גם אם מלאכת חוה”מ דאוריתא, כ”כ המגיד משנה בפ”ז הלכה א’ בשם הרמב”ן, אלא שכתב בסוף שחכמים אסרו מקצת מלאכות אלו, ויתכן שלדעת הרמב”ן אכן אסרו גם טרחא. ועיין רמב”ן ריש מו”ק. ואכן ברמב”ן שם אסר טרחא בדבר האבד (א”ת בהערה .)75
מראי מקומות: מו”ק ד’ ע”ב תד”ה אילן, ריטב”א שם וקרן אורה – מחלוקת רש”י ותוס’ שם, רא”ש סוף מו”ק שני תירוצים, בשם הראב”ד. מועדים וזמנים סימן רחצ, ראה מ”ב תק”מ ס”ק ז’, שש”כ פס”ו הע’ קמ”ה (ח”ב), ערוך השלחן תק”מ סעיף ד’ אוסר. עמק ברכה הלכות חול המועד. שמירת שבת כהלכתה פס”ח הערה פ”ג. חתם סופר או”ח קמ”ז. ספר חול המועד כהלכתו, שמירת שבת כהלכתה, שש”כ פס”ו סעיף לח שבדבר שאין בו טורח אין צריך שינוי, ובהערה שם.
סיכום הראיות שגדר מלאכות בחול המועד אינו כמו בשבת: א. כתב משיטא המותר לפי הרבה ראשונים ואחרונים. ב. נטילת גבשושית שמותר בחול המועד אע”פ שבשבת אסור משום בונה אבל בחול המועד מותר משום שאין בו טירחא. ג. דין הוצאה שאין איסור להוציא דבר שלא לצורך כלל ולא מצאנו מי שאוסר בזה.
לדון בנושא לדוג דגים בחול המועד להנאה, האם יש היתר, וראה בספר חול המועד-זכרון שלמה (אנגלית) בתשובות ר’ משה פיינשטיין עמוד לד אות י”ג: “מותר לצוד דגים בחוה”מ רדי להתענג אפילו כשלא יאכל מו הדגים, אכן בודאי נכון יותר לאכול מהם במועד”.
כ”כ יש לדון לכאורה בגרמא בחול המועד, שלכאורה אין בעיה. ראה בספר חול המועד-זכרון שלמה (אנגלית) בביאורים בסוף בעברית, עמוד יא בענין פסיק רישא ודבר שאינו מתכוין בחול המועד. וכן בספר חול המועד כהלכתו עמוד מ”א בפרק ב’ סעיף י”ח.
בענין כתיבה בחול המועד, לברר מה יכול להיות דומה לאגרות שלום? וראה בספר חול המועד-זכרון שלמה (אנגלית) בביאורים בסוף בעברית, עמוד כו.
לברר ענין מעשה הדיוט, האם הותר דוקא לצורך המועד? עיין שו”ע ומ”ב תק”מ, ותקמ”א, שמשמע שדוקא לצורך המועד. עיין ספר חול המועד כהלכתו עמוד קפ”ט בהערה יט שכתב שפשוט שכל מעשה הדיוט לא הותר אלא לצורך המועד, כמ”ש במ”ב ס”ק ל’, ול”ה, לגבי כתיבה. אבל מ”ש שם בשם הב”ח, נראה שטעה, משום ששם היתר אפילו שלא לצורך המועד כמו שהדגיש שם ונראה שזה אינו מוסב על צרכי רבים בלבד כמו שהבין שם, אלא על שאילת שלום וחשבונות. וצ”ע אם כן בחמשה דברים שמנה המ”ב בתחילת הלכות חול המועד, דכתב צרכי מועד לחוד, ובסוגריים הוסיף שאם אינו אוכל נפש צריך מעשה הדיוט דוקא, והדבר החמישי שהותר בחה”מ הוא מעשה הדיוט, וצ”ב שהרי כתב כבר.
בענין כתיבה במחשב בחול המועד. ראה בהערה לשמירת שבת כהלכתה ח”ב פס”ו הערה ריא, שאין בזה כותב משום שזה כתב שאינו של קיימא. ולפי גרש”ז אוירבך יש בזה איסור בונה, כיון שדיסקט רגיל אין לו כל ערך, ורק עם כתיבת האותיות “נבנה” הדיסקט. אבל זה צריך עיון: שהרי אם בדיסקט או בדיסק יש כבר הרבה חומר הרי הוא כבר “בנוי”, ומשמע שלא רצה לומר שם שכל כתיבה וכתיבה יש בה משום בונה. ואומנם גם לגבי שימוש ברשם קול כתב באותו פרק סעיף ס”ג שמותר רק לצורך המועד או משום הקלטת דבר אבד. אבל בשו”ת יביע אומר ח”ד סימן מ”ו אחרי שהאריך שאין משום כתיבה ואפילו בשבת מותר אם העריך לפני שבת, כתב שמותר להקליט בחול המועד. ולא דן שם בכלל משום בונה. ויתכן שיש לומר שכיון שהרב עובדיה יוסף התיר להקליט, ומהגרש”ז יש סברא לאסור דוקא בדיסקט חדש ולא שיש בונה בכל שמירת נתונים, הרי אין לאסור אם לא היה דיסקט חדש. וראה בספר חול המועד-זכרון שלמה (אנגלית) בתשובות ר’ משה פיינשטיין בעמוד ל”ז אות ל”ב שמותר להקליט על סרט טייפ. (ומטעם זה נראה ש”לפרמט” דיסקט חדש אמנם דומה לבונה, אבל כתיבת נתונים לא מעלה ערך הדיסקט למי שאין לו צורך בנתונים, ולא מצאנו בונה שנחשב בונה לגבי אחד ולא לגבי חבירו. אבל לפרמט שזה נותן ערך לכל אחד). ובענין הדפסה בחול המועד, כתב בספר חול המועד כהלכתו עמוד פרק ו’ סעיף צ”ח, שיש לאסור משום אוושא מילתא.
עיין זכרון שמואל של הרב שמואל רוזובסקי.