תזריע – תרומת זרע

ב”ה

פרשת תזריע: אשה כי תזריע – יחוס הולד בהזרעה מלאכותית

הקדמה:

האפשרות להזרעה מלאכותית, אנו מוצאים כבר בגמרא חגיגה דף יד ע”ב-טו ע”א:

שאלו את בן זומא: בתולה שעיברה מהו לכהן גדול? מי חיישינן לדשמואל, דאמר שמואל: יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, או דלמא דשמואל לא שכיחא? – אמר להו: דשמואל לא שכיח, וחיישינן שמא באמבטי עיברה.

קיימת אגדה, שאינה מבוסס די צרכה, שבן סירא נולד באופן כזה, הדבר מובא בליקוטי מהרי”ל והביאו בחלקת מחוקק על אבן העזר סימן א’ ס”ק ח’ על דברי המחבר שקיים מצות פריה ורביה כשיש לו בן ממזר:

יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ”ו ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי”ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי כי סירא בגי’ ירמי”הו.

וכן הובא בתשובת התשב”ץ ח”ג סימן רס”ג (“אם נאמין לספרים חיצוניים…”).^[1]

מבחינה רפואית קיימת הערכה שכ- 8%-15% מהזוגות הנשואים הם בלתי-פוריים, ומתוכם בכ- 30% הבעל הוא העקר. במקרים אלו נשקלת האפשרות של הזרעה מלאכותית. ההערכה היא שבארה”ב נולדים מידי שנה 10,000-20,000 תינוקות על ידי הזרעה מלאכותית. בארץ, לפי נתונים בלתי רשמיים, קיימת הערכה שכ- 80 תינוקות נולדים כל שנה כתוצאה מהזרעה מלאכותית מתורם זר (פרו’ הרב אברהם שטיינברג). בית המשפט העליון חייב את משרד הבריאות לאפשר גם לנשים פנויות ליהנות משירותי אחד מבנקי הזרע שבארץ , והילד שנולד לאם חד-הורית נרשם רק על שמה בלא לייחסו לתורם הזרע. כיום כמעט כל ההפריות האלו הן לנשים פנויות ולא לנשאות כיון שכיום מצליחים להפרות גם מזרעים בודדים של הבעל.

עקב העובדה שרק האם, הבעל והרופא יודעים מי הוא אבי הילד, יכולים להיווצר סבוכים הלכתיים מרובים. חשש שמא ישא אח את אחותו מאביו שהוא בעל-הזרע. חשש שהאם תיפטר שלא כדין מייבום וחליצה לאחר מות בעלה, בהנחה המוטעית שהוא היה אבי הילד. חשש שהילד עלול להיחשב כיורש של בעל-האישה, למרות שלפי ההלכה מגיעה הירושה למישהו אחר, ונמצא שהוא גוזל, ומאידך, לא יקבל חלקו בירושה של בעל-הזרע, לפי השיטות שהוא נחשב כבנו לכל דבר. כאשר הבעל העקר הוא כהן, יטעו ויחשבו שהבן אף הוא כהן, אף על פי שנולד מהזרעה מאיש אחר (פרו’ הרב אברהם שטיינברג).

שאלה מעשית נשאל הרב עובדיה יוסף בשו”ת יביע אומר חלק י’ אה”ע סימן י’ :

אודות שאלתו במי שנולד לאשה פנויה שקבלה זרע מאת בנק הזרע, ולאחר מכן חזרה האם בתשובה, ורצונה עז להשיא את בנה כדת משה וישראל, ולכן פנתה לבנק הזרע לברר את זהותו של האב תורם הזרע, ונענתה בסירוב מוחלט. העניין הגיע לבית המשפט של הערכאות, אך גם בית המשפט החליט לקבל את עקרון הסודיות, ולמנוע חשיפת זהות האב התורם את הזרע. והשאלה נשאלת אם הבן הזה נידון כשתוקי, שאסור לו לבא בקהל, או יש מקום בהלכה להתירו לבא בקהל.

השאלות המעשיות שבהן נדון: א. לגבי שאלת אשת איש שקבלה תרומה, האם הבן ממזר או לא, והאם יכולה לקבל תרומה מנכרי ומה דינו של הולד. ב. גם לגבי פנויה, האם הולד הוא שתוקי שאסור בקהל כיון שלא ידוע מי אמו.

לגבי אשת איש שנתעברה על ידי תרומה של זרע, יש גם שאלה של ממזרות. הגרש”ז אוירבך במאמרו בנועם ח”א (ונמצאת גם במנחת שלמה ח”ג סימן צח, ובמהדורה קודמת הנמצאת בפרויקט השו”ת היא בסימן קכד), דן האם ממזרות תלויה בביאת איסור או שעצם החיבור בין הזרע של חיובי כרת הם היוצרים את הממזרות. והרי לא מתקבל על הדעת שאם חרש שוטה או קטן באו על אשת איש הולד יהיה כשר (וע’ אוצר הפוסקים סימן א’ אות מב ובציץ אליעזר חלק יג סימן צז).

לגבי אשת איש הפתרון היחיד שניתן לדון עליו הוא הזרעה מנכרי. עליו דן הגרש”ז אוירבך במאמרו שם. ואמנם האריך בכיעור והזוהמה שבדבר זה, אך היות שבשביל השואלות זו שאלת חיים ממש כיון שאי אפשר לעשות הזרעה מישראל, נכנס לבירור הדבר אם מותר או אסור. וידוע הדין שעכו”ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין אם נולד מפנויה או מאשת איש ואין צריך גירות, אך פסק השו”ע באה”ע סימן ד’ סעיף יט שהולד פגום לכהונה.

וכתב הגרש”ז אוירבך זצ”ל שם שהולד גם אינו פגום, כפי שמסתבר שגרושה שנתעברה באמבטי מזרע כהן אין הולד חלל. ומשמע שם שיש מקום להקל לכתחילה, אלא שלגבי הבעל צריך שלשה חדשי הבחנה לאחר ההזרעה.

ומה שנשאר לדון הוא בדין הולד שפנויה יולדת מבנק הזרע, האם הוא שתוקי או אסופי יש בו חשש יוחסין. דינם של השתוקי ושל אסופי שהם ספק ממזרים ואסורים לבא בקהל. המשנה בפרק רביעי בקידושין מונה את היוחסין שעלו מבבל, ובינהם את השתוקי ואת האסופי. ואומרת הגמרא בקידושין דף עג ע”א:

אלו הן שתוקי – כל שמכיר. אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה, ואי אזלי אינהו לגבה – כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת? דילמא אזלה איהי לגבייהו, הוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והתורה אמרה: (דברים כג) לא יבא ממזר – ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא, ומה טעם אמרו שתוקי פסול? גזירה שמא ישא אחותו מאביו. אלא מעתה, שתוקי שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו! כל כי הני מזנו ואזלי? בת שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו! אלא לא שכיחא, ה”נ לא שכיחא! אלא, מעלה עשו ביוחסין. ואמר רבא: דבר תורה אסופי כשר; מאי טעמא? אשת איש בבעלה תולה, מאי איכא? מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהם למד”ה, כיון דאיכא פנויה ואיכא נמי דמחמת רעבון, הוה פלגא ופלגא, והתורה אמרה: לא יבא ממזר בקהל ה’ – ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא, בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא, ומה טעם אמרו אסופי פסול? שמא ישא אחותו מאביו. אלא מעתה, אסופי אסופית לא ישא, שמא ישא אחותו בין מאביו בין מאמו! כל הני שדי ואזלי? בת אסופי לא ישא, שמא ישא אחותו! אלא לא שכיח, ה”נ לא שכיח! אלא, מעלה עשו ביוחסים.

שאלה זו של אשה שקבלה תרומה מזרע לא ידוע, תלויה בפשט בגמ’ קידושין ע”ג ע”א בפסול שתוקי. עיי”ש האם זו מעלה ביוחסין, או שבנוי גם מהחשש שדלמא אזלה איהי לגביהו שזה כמחצה על מחצה והוי ספק ממזר שמותר מן התורה ואסור מדרבנן. אם דין שתוקי בנוי על חשש כזה הרי בנ”ד אין חשש של קבוע ואין כאן שתוקי ואם רוב כשרים הולד כשר.

בתשובת יביע אומר חלק י’ חלק אה”ע סימן י’ כתב כיון שכיון שהחשש שהוא ספק ממזר הוא משום דילמא אזלה איהי לגביהם, שהוא חשש קבוע, אבל חשש קבוע לא שייך בנדון דידן שהרי כשהאשה מקבלת את הזרע זה ודאי פריש ולא קבוע, לכן התיר את הולד ופסק שאין לו גדר של שתוקי.

אלא שהדבר תלוי בסוגיה בכתובות (טו ע”א “בקרונות של ציפורי היה מעשה”, אם התירוץ הוא אליבא דרבי יהושע או אליבא דר”א) ובמחלוקות הראשונים שם, ובפשטות מבואר שצריך תרי רובי.^[2] לחלק מן הראשונים צריך תרי רובי אם אם האשה אומרת שלכשר נבעלתי, אבל כשלא אומרת לכל הדעות צריך תרי רובי. אלא שהסוגיה שם עוסקת ביוחסין לכהונה ולא על כשרות הולד. אבל אם דנים רק על הולד, יש לומר שהוא כשר. אלא ששאלה זו תלויה בבירור ההבדל שבין שתוקי לבין אסופי. נפסק בשולחן ערוך אה”ע סימן ד’ סעיף לא:

אסופי שנאסף מהשוק הוי ספק ממזר, כגון שאין הוכחה שלא הושלך לשם מיתה, אבל אם יש הוכחה שלא הושלך לשם מיתה, בין שיש הוכחה בגופו, כגון שהוא מהול או שאיבריו מתוקנים ומיושרים כמו שעושים לנערים, או שהוא משוח בשמן, או ששמו לו כחול בעיניו, או תלו לו קמיע, בין שיש הוכחה במקום, כגון שנמצא במקום שרבים מצויים שם או שתלוי במקום באילן שאין החיה מגעת שם והיה סמוך לעיר, או שנמצא בבית הכנסת הסמוך, או בצידי רשות הרבים, אין בו משום אסופי, כיון שחוששין עליו לשומרו, ולא הושלך שם אלא משום רעבון.

ולכאורה הרי כל אסופי הרי לא ידוע מי אביו, ומדוע לא יהיה לו דין של שתוקי? בתשובת נודע ביהודה מהד”ק אה”ע סימן ז’ דן בדין בן של פנויה שילדה ומתה. והקשה:

והנה כל אסופי מלבד שהוא אסופי הוא ג”כ שתוקי שהרי לא נבדקה אמו ולא אמרה ממי נתעברה וילדה ואטו משום דגם את אמו לא ידענו עדיף הוא בתמיה. וא”כ קשה טובא מה בכך דכל הני דלית בהו משום אסופי אכתי שתוקי הוא וכל שתוקי הוא אצל אמו והיא מגדלתו ומרחמת עליו וחסה על חייו ואטו בשביל זה מחזיקין אותו בכשרות הא ודאי ליתא וכל שלא העידה עליו אמו בפירוש שכשר הוא הרי הוא שתוקי וא”כ מאי רבותא של ולד הנמצא שרואין בו סימנים שאמו חסה על חייו אכתי הרי הוא שתוקי ומה לנו במה שאין בו משום אסופי דמה חומר יש באסופי יותר מבשתוקי.

ותירץ הנודע ביהודה:

ולכן נראה שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה ובין תינוק הנמצא בשוק אפילו ודאי שנולד מפנויה כגון במקום שאין שם שום אשה שיש לה בעל ונמצא תינוק בשוק שהרי ודאי נולד מאחת הפנויות שנתעברה בזנות וההפרש הוא שאם ילדתו פנויה וידעינן את אמו שהיא ילדתו והוא אצל אמו ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שאז אפילו ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו וה”ל קבוע וכמחצה דמי אבל בתינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעים את אמו מי היא ואין לנו עסק לדון על האם כלל שהרי אין אנו יודעים מי היא רק אנו דנין על תינוק זה שנמצא בשוק ואם יש שם רוב כשרים ומיעוט פסולים אפילו נימא דאזלא איהי לגבייהו והוי קבוע מ”מ תינוק זה שנמצא בשוק ה”ל פירש וכל דפריש מרובא פריש ותינוק זה דומה לעשר חנויות תשע מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה אף דהו”ל קבוע מ”מ בשר הנמצא בשוק אמרינן כל דפריש מרובא פריש והלך אחר הרוב.

ולכך ליכא באסופי שום חשש אם היינו יודעים שנולד מפנויה ועיקר החשש שמא נולד מארוסה או מאשת איש שבעלה במה”י והוי פלגא ושפיר אמר רבא שמותר מן הדין דספק ממזר מותר מן התורה ובשתוקי חששו שמא אזלא איהי לגבייהו משום ששם יש לנו לדון גם על אמו למי נבעלה ולגבי דידה אם אזלא איהי לגבייהו הו”ל קבוע..^[3]

ובאסופי שהוא כשר לא חשש בכלל לחשש שמא ישא אח את אחותו, וע’ בנודע ביהודה בהמשך הדברים שהסביר מדוע אין שום חשש. ולכן בנדון של תרומת זרע שאין אנו דנים בכלל על האם, הרי דינו של הולד כמו שכתב בנודע ביהודה שהוא מותר כיון שדנים רק על הולד ולגבי הולד זה תמיד נחשב כפריש ולא כמו קבוע. וכן פסק הרב עובדיה יוסף ביביע אומר שם להכשיר את הולד.

ועוד יש להוסיף את חידושו של האגרות משה באה”ע ח”ג סימן יא, לגבי יחוס של מי שנעברה באמבטי מממזר, האם יש חשש לממזרות? וכתב:

ודין זה שהלך אחר פסולו נראה שהוא דוקא ע”י ביאה כדין ממזר מאיסור ערוה ולא כשהוא מזרע ממזר ע”י אמבטי, דהא הקרא ודאי איירי כדרך העולם שהוא ע”י ביאה ואין למילף מזה כשהוא ע”י אמבטי. ונמצא שאף שמתייחס אחר בעל הזרע שהוא ממזר הוא ולד כשר.

לפי זה ברור שאין חשש פסול במי שנולד מבנק הזרע, ולכאורה דבריו הם מאד מחודשים. וע’ דף פרשת שבוע של משרד המשפטים, תזריע מצורע תשס”ז, מאת מכאל ויגודה, שהביא סברא נוספת של הרב אשר וייס מתשובה בכתב יד, וכותב אותה בהיסוס:

ואי איישר חילי, הוי אמינא עוד דכיון דאיסור שתוקי הוא מדרבנן, אפשר שלא גזרו אלא במה שהיה מצוי בימיהם, דהיינו אשה שזינתה ואין אנו יודעים מי האב. אבל בנידון דידן, שנזרעה שלא בדרך ביאה כלל, בכהאי גוונא לא גזרו איסור שתוקי.

ולפי מה שכתבנו מהנודע ביהודה, הרי אין גם חשש של שמא ישא אח את אחותו שקיים בשתוקי, שהרי אם אינו שתוקי משום שהולכים אחר הרוב ונאמר כאן כל דפריש, הרי דינו כמו אסופי שנמצא מסודר שאין לו דין של אסופי, ומותר בקהל ולא חוששים שמא ישא אח את אחותו, וכמ”ש הנו”ב שם. וכן הרב עובדיה יוסף שם הכריע להיתר. ולסיום יש להביא גם שו”ת שרידי אש חלק א סימן עט שהכריע לאיסור:

לכן, לנולד בהזרעה מלאכותית יש דין שתוקי, שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, עי’ בריש פרק עשרה יוחסין [קידושין ע”ג, א]. ולכאורה יש מקום להקל בזרע שנלקח מעכו”ם, שהבן הולך אחרי’ ואין מקום לחששה של אח נושא אחותו, אבל שאר החששות שמנינו לעיל, שיפטור את אשת בעל אמו מחליצה, יש לחשוש גם בזרע שנלקח מעכו”ם, וכן בחשש שמא תזנה וכו’. ויש להסתפק בפנוי’ אם מותר לה לקבל זרע. לקבל זרע מישראל יש חשש של אח נושא אחותו, אבל מעכו”ם אין חשש לכאורה.

מקורות נוספים:

נועם כרך א’ מאמרים בנושא זה, (תשובת הגרש”ז אוירבך שם נמצאת במנחת שלמה ח”ג סימן צח); תחומין כרך כד, הרב מרדכי רלב”ג, יחוסו של הנולד על ידי הזרעה מלאכותית, ע’ 139; שם הרב גדליה אורנשטיין, הפריה חוץ גופית – יחוס וילוד וקיום מצות פו”ר, עמוד 156; אנצקלופדיה הלכתית רפואית ערך הזרעה מלאכותית; גליונות פרשת השבוע, משרד המשפטים, תזריע מצורע תשס”ז, מיכאל ויגודה;

http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/hazraa.htm אנציקלופדיה הלכתית רפואית.

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/162-2.htm מגליונות פרשת שבוע משרד המשפטים, “אשה כי תזריע” אברהם שטינברג פרשת תזריע-מצורע, תשס”ד, גיליון מס’ 162.

http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/308DF352-E81A-406A-88CC-596F00E84A8C/16509/גיליוןמס282פרשתתזריעמצורע.rtf גליון פרשת שבוע משרד המשפטים, פרשת תזריע מצורע תשס”ז, מיכאל ויגודה.

1. ועיין עוד ביביע אומר חלק ח’ אה”ע סימן כא ↑

2. סיכום להלכה מן הסוגיה, ההלכה בשו”ע אבן העזר סימן ו’:

   פנויה שראוה שנבעלה לאחד, והלך לו הבועל ואמרו לה: מי הוא זה שבא עליך, ואמרה: אדם כשר, הרי זו נאמנת. ולא עוד אלא אפילו ראוה מעוברת, ואמרו לה: ממי את מעוברת, ואמרה: מאדם כשר, הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) (טור) מותרת לכהן. בד”א, כשהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים, או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם, והיו רוב העוברים שם כשרים, ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים, שחכמים עשו מעלה ביוחסין והצריכו שני רובות. אבל אם היו רוב העוברים פוסלים אותה, כגון עכו”ם או ממזרים וכיוצא בהם, אע”פ שרוב המקום שבאו ממנו כשרים, או שהיו רוב אנשי המקום פסולים, אע”פ שרוב העוברים כשרים, חוששין לה ונאמר: למי שפוסלת אותה נבעלה, ולא תנשא לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא. וי”א דבאומרת: לכשר נבעלתי, בחד רובא לכתחלה מכשירין, ובדיעבד, אפילו ברוב פסולים.

   הדעה הראשונה היא דעת הרמב”ם, הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכות יג-יד ותמיד צריך תרי רובי.

   הדעה השניה היא דעת הטור ורק באינה אומרת לכשר נבעלתי צריך תרי רובי (כפשט תינוקת שנאנסה שאינה יודעת למי נבעלה). ובאומרת ברי אין צריך תרי רובי.וכן דעת הר”ן וכתב המגיד משנה ששכן דעת הרמב”ן והרשב”א. ↑

3. וע’ פת”ש אה”ע סימן ד’ ס”ק מא. ↑