כג. תפילת תשלומין

ב”ה

בענין תפילת תשלומין

ברכות כו, א

אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה שתים

רבי יוחנן לא אמר כך גם לגבי תפילת המנחה שמשלים בערב, לכן בהמשך שואלת הגמרא:

איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים אם תמצא לומר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל.

וכך נפסק בשו”ע סי’ קח. וכתב לבוש אורח חיים סימן קח סעיף א:

התפלה בקשת רחמים היא לפיכך יש לה תשלומין. כיצד, אם טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים, הראשונה לשם מנחה והשניה לתשלומין. וטעמא נראה לי משום דקיי”ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וילפינן [לה] מקראי עיין לקמן סימן תרפ”ד סעיף ג’, ואם היפך לא עלתה לו אלא אחת והיא אותה דשל חובה, ודשל תשלומין לא עלתה לו כיון דמקראי ילפינן לה, [ו]צריך לחזור ולהתפלל אותה אחר שהתפלל אותה דשל חובה, וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה של תשלומין:

הצורך להקדים את תפילת החובה לתפילת התשלומים, היא מעכבת, ולכן במוצ”ש אם משלים את מנחה של שבת, אם הופך את הסדר לא יצא, ע’ רי”ף ברכות יח, א

טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דמיבעי ליה לאקדומי תפלת חובת שעתיה ברישא וכיון דלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתרייתא גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה הלכך בעי למיהדר צלויי אחריתי כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא.

לכן מה שכתב הלבוש שטעם ההקדמה הוא משום תדיר ושאינו תדיר, הקשה על זה הט”ז בס”ק י’:

ולא נ”ל כן דאם באת אתה למדה זו לא היה בדיעבד צריך לחזור ולהתפלל דמ”ש מתפלת מוסף אחר מנחה דאמרי’ בסי’ רפ”ו שא”צ לחזור ולהתפלל מוסף אף על גב דמנחה יש לה מעלת תדיר ועוד דהוכחנו כן בס”ד דא”צ לחזור בשביל מעלת תדיר בסי’ תרפ”ד.

והט”ז כתב שהטעם שצריך תפילת החובה קודם, הוא משום שחביבה מצוה בשעתה:

אלא דמעלת חובת שעתיה הוא מעלה אחריתא כדאמרי’ בפ”ק דקדושין חביבה מצוה בשעת’ ועדיפא ממעלת תדיר דבמעלת תדיר הוה זמן שניהם עכשיו עכ”פ מה שאין כן כאן דכבר הלך זמן התפלה שלא התפלל אלא שתקנו לה תשלומין והיינו דוקא אחר חובת שעתיה כנ”ל:

ערוך השולחן (קח,ט) הסביר כי יש להקדים את תפילת החובה לפני תפילת התשלומין משום שהמשלים צריך קודם למלא את חובתו לפני שהוא מבקש תשלומין. לדבריו, המשלים לפני תפילת החובה נחשב “כמורד במלכות” שהרי לא עשה עדיין את חובתו בתפילה הנוכחית “ואיך יבקש מחילה על העבר ומורד עתה בעומדו לפניו”.

מחלוקת בגדר ההשלמה:

בית יוסף אורח חיים סימן תכב:

אם טעה ולא התפלל מנחה ביום שלפני ראש חדש כתב הכל בו בסימן י”א (ז ע”ב) מתפלל ערבית שתים ומזכיר יעלה ויבוא בראשונה ולא בשנייה… דימה אותו לדין טעה ולא התפלל מנחה בשבת שנתבאר בסי’ רצ”ב (מג ע”ב) ונכון הוא וכן מצאתי בשם חידושי גאון.

כוונתו במה שדימה לסימן רצ”ב הוא ששם לגבי הבדלה, אם משלים מנחה של שבת במוצאי שבת מבדיל בראשונה ולא בשניה, לכן גם כאן הולכים אחר התפילה המקורית ולא אומר יעלה ויבא.

אבל את הדמיון הזה דחה דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תכב אות (ב) ולי):

ולי נראה דשאני גבי הבדלה דלאחר שהבדיל בראשונה בתפילת חול הוא עומד ולכן אין להבדיל בשנייה אבל כאן גם בתפילה שנייה בראש חדש הוא עומד ומחוייב להזכיר מעין המאורע בכל תפילותיו.

כדעת הכל בו פסק הלבוש, שמזכיר של ראש חדש רק בתפילה ראשונה שהיא של ראש חודש ולא בתפילת ההשלמה.

אבל הרמ”א בשו”ע סי’ קח סעיף ט’ כתב שאם לא התפלל מנחה בערב ראש חדש מתפלל של ראש חדש שתים, וכתב על זה משנה ברורה סימן קח ס”ק כו

וכן פסקו המגן אברהם והדרך החיים והחיי אדם ושארי אחרונים דלא כהלבוש וסייעתו שסוברים דאין צריך להזכיר בשניה של ר”ח.

וביאור מחלוקתם: האם תפילת התשלומין היא אותה תפילה שהפסיד שהוא משלים, או שזו תקנה להתפלל תפילה אחרת תמורת אותה תפילה.

 

לכאורה היה נראה שזו הבעיה בגמ’ לעיל “איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים”, ויש ה”א בגמ’ שההשלמה מועילה רק בערבית ושחרית כשמשלים באותו יום ולא במנחה שצריך להשלים ביום הבא. לכאורה אם ההשלמה היא הזדמנות לתקן ולהתפלל את אותה תפילה, הרי צריך להיות באותו יום. אבל אם ההשלמה היא תיקון על ידי תפילה נוספת, ולא דוקא ששם מנחה עליה, הרי שאפשר להשלים גם במעריב וביום הבא.

לפי דברים אלו מסקנת הגמ’ היא שההשלמה אינה דוקא במהותה היא אותה תפילה שהפסיד ולכן אפשר להשלים גם למחר. ולפי זה מובן פסק הרמ”א והאחרונים שכשמשלים את מנחה של ערב ראש חדש בראש חודש, לא צריך להזכיר יעלה ויבא בשניה.

ונראה שזה קשור גם לטעם שצריך להצמיד את ההשלמה לתפילה. הראב”ד כתב משום שזה זמן תפילה, ע’ להלן. אבל אם זו התשלומים היא אפשרות להתפלל פעמיים את התפילה הבאה ותעלה לחובת התפילה הקודמת, פירושו שזו אותה תפילה, מה שאין כן לדעת הראב”ד, ע’ להלן.

ונראה נפ”מ משאלה זו לגבי האפשרות להשלים מעריב של ליל שבת לאחר תפילת מוסף למחרת. שהרי אם ההשלמה היא הכפל של התפילה הסמוכה, ודאי שאי אפשר להתפלל מוסף במקום מעריב.

אבל אם זו השלמה לתפילה שהחסיר, יש לומר שכאן יתפלל תפילת שבע.

לגבי עצם השלמה של מוסף כתבו  תוספות ד”ה איבעי להו. שכתבו התוספות שאי אפשר להשלים מוסף בגלל הנוסח:

איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה כו’ – לא בעי אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת.

והוסיף ביאור רא”ש מסכת ברכות פרק ד סימן ב:

איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים פרשב”ם אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים דמילתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף כיון שמזכיר בתפלה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף אבל שאר התפלות אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהן קרבנות ורחמי נינהו והלואי שיתפלל אדם כל היום[1].

הרי שאם יש השלמה לתפילת מוסף עצמה, ודאי שמתפלל את נוסח המוסף, ולכן אומר הרא”ש שאין השלמה למוסף. לפי זה ודאי שההשלמה צריכה להתייחס למה שהחסיר.

לכאורה מכאן משמע שההשלמה אמורה להיות מעין התפילה הקודמת. ולכן אין השלמה במוסף כיון שההשלמה צריכה להיות התפילה שהחסיר אותה.

וכן בריטב”א ברכות כו ע”ב משמע שההשלמה היא אמורה להיות בנוסח התפילה ששכח. שם כתב בסיבה שאם טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת, משום שכפי שלא אטרחוהו וכו’ ע’ שיטה מקובצת ברכות כו, ב:

תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת. דכי היכי דלא אטרחוה בתפלת שבת הכי נמי לא אטרחוהו בתשלומין. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול. דמחוייב הוא בכל הברכות בשבת נמי ורבנן הוא דלא אטרחוה משום כבוד שבת אבל כיון שעברה שבת חוזר לדינו:

משמע שסובר שמעיקר הדין היה צריך להתפלל את אותה תפילה שהפסיד, ובאותו נוסח אלא שלא אטרחוהו, או שמעיקר הדין בשבת צריך להתפלל יח.  וברור לשיטתו שמה שמשלים היא התפילה הקודמת ושמה עליה.

אבל צריך עיון האם אפשר להשלים את ערבית לאחר מוסף. יש מקום לשאול גם משום שלכאורה משלים תפילה לאחר שתי תפילות דבר שאנו פוסקים שלא יתכן. אבל נראה שזה תלוי בזמן התפילה ולכן גם אחרי מוסף זה כמו אחרי שחרית. וצ”ע מה אם התפלל מוסף מאוחר. וע’ רע”א על סעיף ד’ שכתב המחבר שאין תשלומין אלא לתפילה הסמוכה:

בצל”ח מסופק אם גם תפלת מוספים מקרי סמוכים ויכול להתפלל בשבת תיכף אחר חצות מוסף ואח”כ שחרית להשלמה.

אבל ודאי שלא יתפלל מוסף פעמיים אלא יתפלל תפילת שבע לאחר מוסף. וזה מוכיח שההשלמה היא מעין התפילה הראשונה, שאם לא כן לא היתה כלל אפשרות לתשלומים בכה”ג.

ויתכן שגם השאלה האם ניתן להשלים כמה תפילות תלויה בשאלה זו, אם ההשלמה היא לאותה תפילה שהפסדתי יתכן להשלים יותר מתפילה אחת. אבל אם נאמר שההשלמה היא שחז”ל נתנו אפשרות להתפלל את התפילה שלאחריה פעמיים ופעם אחת תעלה עבור זו ששכח, יש לומר שאפשר להתפלל רק פעמיים ולא תקנו הרבה פעמים, ע’ רבינו יונה ברכות יח, א:

טעה ולא התפלל מנחה יתפלל תפלת ערבית שתים ואומרים רבני צרפת ז”ל דדוקא כשטעה ושכח תפלה אחת יש לה תשלומין אבל אם טעה ולא התפלל ערבית ומנחה אינו מתפלל שלשה אלא שתים אחת של שחרית ואחת של ערבית שאין התשלומין מועילין אלא לתפלה אחת בלבד ויש מפרשים שאפילו לא התפלל תפלות הרבה לכולן יש להן תשלומין והם אומרים שמי שהיה תפוס או חולה כשיצא מבית האסורין או כשנתרפא שיתפלל כל התפלות שהפסיד ואין דעת מורי הרב נר”ו נוחה בזה אלא הנכון כמו שאומרים רבני צרפת ז”ל והוא ג”כ דעת רבינו משה ז”ל מיהו אם ירצה להתפלל אותה בתורת נדבה ושיחדש בהם שום דבר הרשות בידו ונכון לעשות כן.

דבר זה מחלוקת הרמב”ם והראב”ד, ע’ רמב”ם תפילה ונשיאת כפים ג, י:

טעה ולא התפלל לא תפלה זו ולא תפלה הסמוכה לה אינו משלם אלא אחרונה בלבד, כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה ערבית והאחרונה תשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות.

כתב הראב”ד ראיתי בדעתו שאינו משלם טעות אלא בסמוך לו ולפיכך אמר שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה ודעת יחידית היא זו מפני שראה הענין בסמוכין משחרית למנחה וממנחה לערבית ומערבית לשחרית ואני אין לי להורות בה לא איסור ולא היתר ואם רצה להשלים ישלים, אבל אני אומר אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו ורוצה להשלים במופלגות אינו משלים מפני שהוא ביטול במזיד, עוד נראה לי שכל אלו התשלומים שאמרו אינם אלא עם התפלה האחרת שבאה בזמנה הואיל ושעת תפלה היא.

ועוד נפ”מ לכאורה, במה שכתב רש”ש ברכות כו, א:

[טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב’. נ”ל דתפלת התשלומין אינה אלא רשות דלא עדיפא מתפלת שעתיה. וסעד לזה מהא דפסקינן בשו”ע סי’ ק”ח ס”ג דבשעה שלא הגיע עדיין זמן תפלה הסמוכה לא ישלים]:

אבל הצל”ח מסתפק בזה, צל”ח ברכות כו, א

עוד נסתפקתי, בשכח ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתים, בזה איזה מהן יקדים. לדידן דקי”ל תפלת ערבית רשות, וא”כ יש למנחה מעלה שהיא חובה ולערבית יש מעלה שהיא זמנה, איזה עדיף. ואף שדבר זה מפורש בברייתא ע”ב מבדיל בראשונה וכו’, הרי שצריך להקדים ערבית ברישא. יש לדחות אולי ברייתא זו ר”ג היא דס”ל לקמן דף כ”ז ע”ב דגם ערבית היא חוב, אבל לר’ יהושע דסבר תפלת ערבית רשות יש להסתפק. ואמנם כיון שכל הפוסקים פסקו כהך ברייתא דמבדיל בראשונה וכו’, אף דאנן קיי”ל תפלת ערבית רשות, מוכח דאפי’ תפלת רשות בשעתה קודם לתשלומין של חובה.

הרי שלדעתו תפילת התשלומים היא חובה ולא רשות, אם כן יש לומר שתפילת התשלומין אינה תפילה האחרונה שכופל אותה, אלא זו הזדמנות להשלים את התפילה המקורית, ולכן כתב הצל”ח שאם משלים מנחה בערבית, תפילת ערבית אמנם רשות, אבל תפילת ההשלמה היא חובה.

נספח:

מי ששכח להתפלל ערבית במוצאי שבת שמשלים ביום ראשון:

שו”ע אורח חיים רצד, א:

אומרים הבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל משלים תפלתו ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על הכוס. ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה.

מגן אברהם סימן רצד ס”ק א:

ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב’ ואינו מזכיר אתה חוננתנו [רדב”ז ח”ב שס”א] וצ”ע דמתחלה שהיו מבדילין בתפלה דודאי הי’ צריך להבדיל ביום א’ ועכשיו ג”כ צריך וכ”מ בגמ’ דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה דעיקר תקנת’ הוא להבדיל בתפילה עבי”ד סימן שמ”א עססי’ רצ”ט ואין בידי גוף התשוב’ לעיין בה:

רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רצד סעיף א:

[מג”א ס”ק א] ועכשיו ג”כ צריך מה”ט. נראה דבתפלה ראשונה דשחרית מזכיר אתה חוננתנו וכן בליכא השלמה כלל בהזיד ולא התפלל ערבית דמזכירו בתפלת שחרית וראיתי בס’ תוס’ שבת דהעתיק דברי המג”א דבשחרית בתפלה הב’ שהיא לתשלומין ערבית מזכירו ולא נזכר מזה כלום כאן במג”א ולענ”ד העיקר דמזכירו בתפלה הראשונה:

שו”ת רדב”ז חלק א סימן שסא:

ומסתברא לי דאפילו יחיד המתפלל ביום ראשון תפלת תשלומין אצ”ל אתה חוננתנו ולא מיבעיא אם הבדיל כבר אלא אפילו שעדיין לא הבדיל אצ”ל אתה חוננתנו כיון שהוא חייב להבדיל שלא תקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה וכיון שאתה חוננתנו יש לו תקנה בהבדלה אין לו תשלומין: הנל”ד כתבתי.

מכל הנ”ל נ”ל שאין ראיה לנדון שאלתנו אם התשלומים הוא מעין התפילה הראשונה או שהיא נוספת.

אבל בגמ’ משמע שאם לא התפלל מנחה של שבת, מתפלל במוצ”ש שתים ואינו מבדיל בשל תשלומים. ואם זו תפילה של מוצ”ש הרי היה צריך לומר גם בה אתה חוננתנו. ואולי אין ראיה, כיון שהבדלה שתקנו בתפילה, אין זה חלק מן התפילה אלא זה במקום הבדלה בכוס, כמ”ש בגמ’ העשירו קבעו על הכוס וכו’.

[1] וכן לשון חדושי הרשב”א ברכות כו, א: “איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים ודוקא מנחה קמבעיא ליה אבל תפלת המוספין פשיטא ליה דאינו משלימה בערב דכיון שהוא מזכיר קרבן מוסף עבר יומו הוא ועוד דלא שייך הקרבן בלילה והאיך הוא מזכירו.” וע’ ע’ ברכת האורים (קצבורג) ע’ שמז.