כז. תפילת מוסף

ב”ה

תפילת מוסף

יש לדון בגדר תפילת מוסף: האם זו עוד תפילה נוספת של “רחמי” כמו שאר התפילות, וכפי שביום תענית יש תפילת נעילה שהיא תפילה נוספת כן בימים שיש מוסף בעיקרה היא תפילה נוספת אלא שיש בה תוספת הזכרה של קרבן המוסף. או שזו תפילה שנתקנה במקום הקרבן, וכל כולה משום כך נתקנה.

תוספות מעירים על הגמרא הדנה במי ששכח להתפלל מנחה אם מתפלל ערבית שתים, שהגמרא לא דנה על קרבן מוסף, תוספות ברכות כו, א ד”ה איבעיא להו:

איבעיא להו טעה ולא התפלל תפלת מנחה כו’ – לא בעי אם טעה ולא התפלל תפלת מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף

וגם לא תיקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ובזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו אבל שאר תפלות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפלה אחרת.

משמע מתוספות שיש הבדל עקרוני בין תפילת מוסף לבין שאר התפילות ולכן אין השלמה לתפילת מוסף. לעומת זה ברא”ש מצאנו שתי דעות בענין זה. הרא”ש דן בשאלה אם אדם התחילת בשבת בברכה של חול. האם זה שייך גם במוסף, רא”ש מסכת ברכות פרק ג סימן יז:

יז אמר רב נחמן כי הוינא בי רבה בר אבוה איבעיא לן הני בני בי רב דטעו ומתחילין בתפלת חול בשבת מהו שיגמרו. אמר להו גומר כל אותה הברכה דבדין הוא דבעי לצלויי שמנה עשרה ומפני כבוד השבת לא אטרחו רבנן… ומיהו נראה כיון שתולה הטעם דגברא בר חיובא הוא ומשום כבוד שבת לא אטרחו היינו דווקא ערבית ושחרית ומנחה אבל מוסף שאין מתפללין אלא ז’ פוסק אפילו באמצע הברכה.

והראב”ד ז”ל כתב דלא שנא דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י”ח ברכות ואם התפלל י”ח ברכות וחידש בה דבר מועט במוספין …וכן משמע בירושל’ שאכתוב בסמוך שהיו מתפללים במוסף של ר”ח וחול המועד י”ח ברכות וכן היה ראוי בשבת וי”ט אלא שהקלו בתפלת המוספין כמו שהקלו בשאר תפלות הלכך במוסף נמי בר חיובא הוא ואם התחיל גומר.

שתי דעות ברא”ש, האם מוסף היתה אמורה להיות של י”ח ברכות או לא, ונראה שהמחלוקת היא בגדר המוספים ששאלנו לעיל. אם זה תפילה מיוחדת נגד קרבן, אין זו תפילה של רחמי, מה שאין כן לדעת הראב”ד גם המוסף היא של רחמי אלא עם תוספת של הקרבנות.

שאלה זו עולה מתוך דיון בסוגיה נוספת, אם התאחר מוסף עד זמן מנחה, ברכות כו, א:

תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום (רבי יהודה אומר עד שבע שעות).

בגמ’ נחלקו אם התאחרה תפילת מוסף עד מנחה, האם מקדים מנחה למוסף או מוסף למנחה, ברכות כח, א:

ושל מוספין כל היום אמר רבי יוחנן ונקרא פושע תנו רבנן היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה רבי יהודה אומר מתפלל של מוסף ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוסף.

רבי יהודה אומר שזו מצוה עוברת משום שיטתו שתפילת המוסף היא עד שבע שעות. כך שכל שאלה זו שיש לפניו שתי תפילות תתכן רק בחצי שעה משש וחצי עד שבע.

לכאורה  תפילת מוסף עדיפה על תפילת המנחה בהגדרת התפילה כנגד הקרבנות:  הרי תפילת המוסף היא כנגד קרבנות המוספים, ושונה מיתר התפילות משום שאם לא התפלל מוסף אין לה השלמה, כיון שאין השלמה לקרבנות, כפי שהבאנו מתוספות לעיל, ע’ שו”ע אורח חיים רפו, א:

ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין.

ואם כן מדוע הגמרא מתייחסת לשאלת הקדמה של קרבן מוסף ומנחה בכלים של הקדמה בכל המצוות, כלומר, הכלל תדיר ושאינו תדיר ומצוהו עוברת או לא, והרי לא יתכן להקריב מוסף לאחר תמיד של בין הערבים[1]?

כתב על זה הרא”ה בברכות שם:

ובגמרא אמרינן אמתניתין דתנן ושל מוספין כל היום ואמר ר’ יוחנן ונקרא פושע כלומר כל שמשהה אותו עד זמן תפלה אחרת ודאי נקרא פושע שמצותה קודם שיגיע זמן תפלת המנחה כדי שלא תקדים לה זו שבאה אחרונה.

ומיהא נמי שמעינן דתפלות אינן שוות לקרבן לגמרי דאלו בקרבן ודאי קרבן מוסף לעולם קודם לתמיד של בין הערבים ותמיד של בין הערבים לעולם אחרון כדקימא לן השלים עליה כל הקרבנות כלן. ואפשר דמשום הא אצטריך ר’ יוחנן לעיל למפסק כרבנן להקדים של מנחה ואחר כך של מוסף משום דאתיא לה דלא כקרבנות ונכון הוא.

לדעת הרא”ה התפילה שהיא כנגד המוסף אינה מקבילה לקרבן המוסף, ולכן אין בעית “עליה השלם כל הקרבנות כולם” שתמיד של בין הערבים הוא האחרון.

ויתכן שכוונתו של הרא”ה אינה לומר שתפילת המוסף אינה כנגד קרבנות המוספים ממש, ולכן אין בעיה של “השלם”, אלא שתפילת מנחה היא זו שאינה ממש כנגד הקרבן שנאמר שהיא צריכה להיות האחרונה, ועדיין יש לומר שתפילת מוסף מקבילה ממש לתפילת המוסף.

אבל מכך שאין השלמה לתפילת המוסף (בערבית בסוף היום) לכאורה מוכח שתפילת המוסף היא כנגד המוספים ממש אבל תפילת מנחה יתכן שהיא גדר של תפילה ולא בגדר הקרבן שנאמר שהיא חייבת להיות לאחר מוסף משום ‘עליה השלם’.

ונראה ששאלה זו, האם תפילת המוסף היא תפילה נוספת כנגד המוסף או שגדרה הוא ככגדר הקרבן, תלויה בשאלה האם ניתן להתפלל מוסף קודם שחרית?, בתוספתא ברכות ג, ב, שנינו:

המתפלל תפלת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תמיד של שחר יצא.

ואילו בתוספתא פסחים ד, ב לגבי שאר הקרבנות כתוב:

כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים [הרי אלו] פסולין שאין לך קודם תמיד של שחר אלא קטורת.

אם יכול להתפלל מוסף לפני שחרית, אם כן אין גדרה כגדר הקרבן. שאם כן לא יכול להתפלל קודם תמיד של בית הערבים. ואף על פי כן אין לה תשלומין.

אלא שאם אפשר להתפלל מוסף לאחר מנחה, ודאי שאפשר להתפלל גם לפני שחרית.

ולדברי הרא”ה פסק ההלכה בשו”ע אינו מדוייק, ע’ שו”ע אורח חיים רפו, א:

זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר מעד סוף ז’ שעות. ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא פושע ואעפ”כ יצא י”ח מפני שזמנה כל היום. ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין. ויש בה נשיאות כפים. הגה: ואם התפלל אותה קודם תפלת שחרית, יצא (א”מ בשם הרשב”א ור”י פ’ תפלת השחר).

שהרי לפי הסבר הרא”ה נקרא פושע במה שגרם להתפלל מנחה קודם מוסף, ואם כן נקרא פושע לאחר שש וחצי שעות ולא שבע שעות.

שאלת הקשר שבין תפילת המוסף לקרבן המוסף, אם זו תפילה כנגד מוסף כמו ששחרית כנגד תמיד של שחר, או שתפילת המוסף היא במקום הקרבן, ולכן אין לה תשלומין, נראה ש קשורה למה שנחלקו האחרונים אם נשים חייבות בתפילת המוסף[2]. המשנה ברורה הביא מחלוקת, משנה ברורה סימן קו ס”ק ד:

ותפלת מוספין בצל”ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי”ש.

הטעם של הסוברים שנשים אינן חייבות במוסף הוא משום שהוא כנגד הקרבנות והרי נשים לא התחייבו במחצית השקל שבא לקרבנות הציבור, ע’ שו”ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ט:

גם לא מצינו דעשה ששוה בכל קודם לעשה שאינה שוה בכל, והרי בברכות (דף כ”ז) היה לפניו שני תפלות מנחה ומוסף מנחה קדים דתדיר, ולא נקיט הטעם דמנחה שוה בכל דנשים חייבות בתפלה ומוסף אינה שוה בכל, דלכאורה נראה דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות ציבור וכ”מ בת’ בשמים ראש ס’ פ”ט ע”ש.

אלא שלא מתקבל על הדעת שתפילת מוסף שייך לחיוב במחצית השקל, ראה שו”ת באר יצחק חלק אורח חיים סימן כ:

ועיקר מש”כ הגאון הנ”ל דנשים פטורות מתפלת מוסף לפי שלא היו שוקלות, לא נהירא לי, דא”כ תקשה לפי מאי דאיתא במנחות (דף כ”א ע”ב) דאמר ר’ יהודא העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא, כי עפ”י דין פטורים המה משקלים וכמו כן לויים כמש”כ השעה”מ (בפ”א מה’ שקלים) וכן קטנים [הפחותים מבן כ’] כמבואר בשקלים (פ”א מ”ג וע’ ברטנורה שם) דפטורים, אטו כהנים ולוים וקטנים פחותים מבן כ’ יפטרו ממוסף ואף דנימא דקטנים שאני דאתו לכלל חיובא עכ”ז תקשה מכהנים ולויים, אע”כ מוכח דאין תפילת המוסף תלוי בשקלים כלל א”כ אין שייך להקדים תפילת מנחה משום שווה בכל, כי כן גם מוסף שווה בכל ונשים חייבות, וכן מוכח מסתימת הפוסקים דנשים חייבות בתפלה ולא חלקו בין מוסף לשארי תפלות.

ושאלה זו תלויה במה שנדון לעיל, האם תפילת המוסף היא במקום קרבן או כנגד הקרבן, האם דומה לשחרית ומנחה או לא.

הרחיק לכת בעל תורה תמימה הערות שמות פרק ל הערה כב:

לפי מש”כ בשו”ת בשמים ראש המיוחס להרא”ש סי’ פ”ט דנשים פטורות מתפלת המוספין, משום דכיון דתפלה זו עיקרה באה לזכר לקרבן מוסף, וקרבן זה נעשה ממעות שקלים, ומכיון דנשים לא נתחייבו בשקלים ואין להם חלק בקרבן מוסף לכן פטורים מהתפלה הבאה במקום קרבן זה, והובאו דבריו בחדושי ר”ע איגר לאו”ח סי’ ק”ו, ולפי”ז לדעת הרע”ב והחנוך ורוקח והגר”א [ע”ד הירושלמי] דפחות מבן עשרים פטור ממחצית השקל, א”כ לפי הסברא הנ”ל אין להם חלק בקרבן מוסף וממילא פטורין מתפלת מוסף, ויתחייב מזה עוד לפי מה דקיי”ל כל הפטור מן הדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, א”כ אין לאיש פחות מבן עשרים לעבור לפני התיבה בתפלת המוספין להוציא את הצבור, והוא דבר חדש ונפלא מאוד, וצ”ע רב:

אמנם דעת הצל”ח שנשים פטורות משום שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ע’ צל”ח ברכות כו, א:

שאני מסתפק אם תפלת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא, ואף שהתפלה אין מן התורה רק מדרבנן, הרי לדעת התוס’ לעיל דף כ’ ע”ב [ד”ה בתפלה] גם במצות דרבנן שהזמן גרמא נשים פטורות אלא שבתפלה חייבינהו רבנן כיון דרחמי נינהו כמבואר לעיל, והיינו בשלש תפלות הקבועות בכל יום… אבל תפלת מוסף שאיננה רחמי כמבואר ברבינו יונה כאן דלכך אין לה תשלומין, והיא מצות עשה דרבנן שהזמן גרמא, ודאי דנשים פטורות לדעת התוס’.

הסברא לפטור נשים מתפילת מוסף כיון שהזמן גרמא, זה לא יתכן אם נאמר שגדר תפילת המוסף היא תפילת רחמי נוספת, כמו נעילה, אלא שיש בה הזכרת קרבנות המוספים. שהרי בתפילת רחמי נשים חייבות.

מקראי קודש פורים סי’ י’ שדן בזה וגם הוא דחה את הסברא שנשים לא שייכות בתפילת מוסף מסברא נוספת:

גם עצם ההנחה של ה”בשמים ראש” שחיוב תפלת המוספים תלוי בחיוב נתינת מחצית השקל הגר”י אלחנן” באר יצחק או”ח סימן כ והגר”י העליר “עמודי אור” סימן ז חולקים על זה והוכיחו שאין כפרת הקרבנות תלויה בהשתתפות בשקלים שאף הפטורים ממצות שקלים מתכפרים בקרבנות הצבור.

וראיה מבן בוכרי דס”ל שקלים פ”א מ”ד[3] דכל כהן שאינו שוקל אינו חוטא וה”ה שלויים פטורים מלשקול לבן בוכרי דכתיב כל העובר על הפקודים מבן עשרים שגה ומעלה’ ולויים לא היו נמנים (עיין רע”ב שם מ”ג ד”ה את מי ממשכנין ובתויו”ט מ”ד ד”ה כל) וכי כהנים ולויים פטורים מתפילת המוספים, וע”כ שאין חיוב תפילת המוספין תלוי בחיוב מצות נתינת מחצית השקל אלא בכפרת הקרבנות, וגם הפטורים ממצות שקלים מ”מ מתכפרים בכל קרבנות הצבור כמו פרו של כהן גדול שבא משלו ומ”מ אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובהדיא אמרינן בשבועות דף ח בשעיר הפנימי שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו דכתיב לכל חטאתם וכו’ ע”ש ופריך הש”ס אימא יולדת ומצריך קרא להכי ע”ש הרי מוכרח דגם נשים דלא נתחייבו בשקלים מ”מ בני כפרה בשעיר נינהו אף שכולם באים מתרומת הלשכה.

לסיכום: השאלה האם תפילת המוסף היא תפילת רחמי עם הזכרה של קורבנות המוספים או שכל כולה במקום הקרבן, תלויה בכמה סוגיות: האם יש השלמה לתפילת מוסף בדברי התוספות בזה, האם כשטעה במוסף והתחיל ברכה של חול, אם יסיים אותה או לא, ובזה שתי דעות ברא”ש, בסוגיה העוסקת בהקדמה של מנחה למוסף, בשאלה האם אפשר להתפלל מוסף לפני שחרית, ובשאלה האם נשים חייבות בתפילת המוסף.

מקורות נוספים:

מגן גבורים אלף גבורים ב קו, ד (שנשים חייבות במוסף משום שגם היא רחמי); משנת יעבץ הלכות ראש חודש סימן ד; גרי”ד סולובייצ’יק רשימות שיעורים ברכות כו ע”א עמ’ שלט-שמ; גרי”ד סולובייצ’יק, רעיונות על התפילה, ארשת ה תשמ”ה; חוברת של אתר “עולמות” על תפילת מוסף.

נספח:

מחלוקת נוספת בין הראשונים היא האם שאלת הקדמת מנחה לתפילת המוסף היא רק כשרוצה להתפלל שתיהן סמוכות, או גם אם מתכונן להתפלל מנחה מאוחר, צריך להקדים אותה לפני מוסף אם כבר הגיע שעה שש וחצי.

שתי הדעות הן בתוספות ברכות כח, א ד”ה הלכה מתפלל:

הלכה מתפלל של מנחה ואח”כ מתפלל של מוסף – מכאן יש ליזהר ביוה”כ להתפלל תפלת שחרית קודם שש שעות ומחצה דהיינו קודם שיגיע שעת המנחה דאל”כ היו צריכין להתפלל תפלת המנחה קודם והר”י אומר דאינו צריך דהא דקאמר שיתפלל תפלת המנחה קודם היינו כשיש לו לעשות צרכיו שלא יוכל להתפלל תפלת המנחה בזמנה וצריך להתפלל שניהם מיד כגון שהיה לו לילך לסעודה גדולה כמו לנשואין ומתיירא שמא ימשוך בסעודתו או שישתכר אבל אם היה לו שהות להתפלל אחר תפלת מוסף תפלת המנחה בזמנה אין לו להקדים תפלת המנחה אלא יתפלל כסדר מוסף ואח”כ מנחה.

ואלו שתי דעות בשו”ע, אורח חיים רפו, ד:

היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר מלהתפלל תפלת מוסף עד ו’ שעות (ומחצה, טור) שהוא זמן תפלת מנחה, צריך להתפלל של מנחה תחלה ואח”כ של מוסף. הגה: ומיהו אם הקדים של מוסף, יצא (ב”י בשם הרשב”א). וי”א דהיינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהן, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה, אבל אם א”צ עתה להתפלל מנחה יכול להקדים של מוסף. הגה: ומיהו אם הגיע מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה (הר”י והרא”ש בשם ירושלמי). ויש מי שהורה שאין עושים כן בצבור להקדים תפלת מנחה לתפלת מוסף, כדי שלא יטעו.

הדעה האחרונה, שכתב שלא לעשות כן בציבור היא דעת הרמב”ם תפילה ונשיאת כפים ג, יא:

היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין, ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו.

[1] יתכן להסביר את דעת רבי יהודה שאומר שאין הולכים אחר התדיר, לא משום שמצוה עוברת גובר על תדיר, אלא משום שהגמ’ בזבחים צא ע”א. בדף צ’ ע”ב-צא ע”א[1] דנה:

איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם תדיר קודם משום דתדיר או דלמא מקודש קדים דקדיש תא שמע תמידין קודמין למוספין ואף ע”ג דמוספין קדישי אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי…

ולהלכה פסק הרמב”ם בהלכות תמידין ומוספין ט, ב:

וכיצד סידור הקרבתן, מוסף שבת תחלה ואחריו מוסף החדש ואחריו מוסף יום טוב, שכל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, היה לפניו תדיר ומקודש יקדים איזה מהם שירצה.

כיון שבתדיר ומקודש עושה מה שרוצה, לכן אי אפשר כאן לומר שתדיר עדיף ויתפלל מנחה, משום שיתכן לומר שמקודש עדיף. אבל צריך עיון האם אמנם תפילת מוסף היא מקודשת לעומת תפילת המנחה, או שהם שוים כדברי הגמרא בתמידים עצמן “אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי?

[2] ע’ אישי ישראל, פרק לו סעיף פג והערה ר’

[3] משנה שקלים א, ד: “אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן (ויקרא ו’) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים”.