א. מחלוקת חנניה ורבנן (ראה הקדמת המשנה ברורה לסימן רנ”ג). בית מאיר סימן ד’. ועיין שמירת שבת כהלכתה שלא נכנס לפרטי הדינים אלא כתב שכיון שיש הרבה חילוקי דינים יש להקפיד שהאש תהיה מכוסה ומבושל כל צרכו. אבל לא פעם קורה ששוכחים להעמיד קומקום מים להרתיחו לפני שבת וצריך לשים על אש מכוסה או פלטה מים שעדין אין היד סולדת בהן וכיו”ב.
ושאלות אלו גם נפ”מ לדידן, למי שמשהה על גז: האם גם בכריים של גז יש חשש שמא יחתה בגחלים? האם כיסוי של האש בפח יועיל? האם צריך כיסוי גם של הכפתורים של הגז, ואולי כיסוי הכפתורים לבד יועיל?, מה הדין בפלטה חשמלית, האם נחשבת כגרופה וקטומה או כאש מגולה? האם כיסוי האש צריך להיות בדבר שממעט מחום (כ”כ שש”כ פ”א סעיף כג). ועיין ברית עולם, דיני שהיה וחזרה עמוד 67 שכתב שגם בכפתורים של גז שייכים דיני שהיה וחזרה. אמנם הגרמ”פ באגרות משה סימן צ”ג בח”א, הביא סברא שלא נחשוש שמא יביא עוד עצים לאש, ושמא יגביר את זרימת הגז הרי זה כמו הבאת עוד עצים. (ומה שכתב שם שאולי לא גזרו אלא חיתוי בפיו, תמה על זה בברית עולם שם שרמז לדברי “ג”א”).
בפשטות יש הבדל בין גרופה ובין קטומה: בקטומה הרי זה רק היכר לבד, ולכן קטמה והובערה משהין. אבל גרופה הרי זה הסרת החשש לגמרי. וראה דברי הר”ן על רי”ף טו ע”ב שהביא את דברי הירושלמי שהגורף צריך שיגרוף כל צרכו, וכתב הירושלמי שהגורף צריך שיטאט בידו. אבל קטומה אינו צריך לקטום עד שלא תהיה שם אש שהרי אף יכול לשים נעורת של פשתן.
ב. בהלכה ד’ לאחר שכתב היתר גרופה וקטומה כתב הרמב”ם: “שהרי הסיח דעתו מזה התבשיל”, האם זה מוסב על קטומה או גם על גריפה? האם גריפה לרמב”ם זה היכר או שזה הסרת החשש? ונראה להביא ראיה שגריפה לרמב”ם אינה משום היכר אלא הסרת החשש. בהלכה ה’ כתב הרמב”ם את דין התנור. ובתנור חז”ל אסרו אף בגרוף וקטום (כמבואר בסוגיה ל”ח ע”ב). והתקשה הר”ן שם אם גרף והוציא לגמרי מדוע בתנור אסור. וכתב הר”ן משום שהתנור חם מאוד ולכן נראה כיש בו גחלים ואתי לאשהויי ע”ג כירה שאינה גרופה ואתי לחתות בגחלים. ולבסוף כתב הר”ן שבגלל הקושי שבזה, נראה כפירוש הרז”ה שגריפה היא גריפת הגחלים לצד אחד, ולא מועיל משום היכר משום שבצד שלא כיסה אין היכר כלל.
ומחמת דבר זה פירש הרמב”ם אחרת בתנור: שכיון שאי אפשר לגרוף לגמרי ובתנור גם גריפה כל דהו מועילה בגלל מבנה התנור, לכן לא מועילה גריפה. ומזה מוכח שגריפה היא הסרת החשש. שהרי הרמב”ם מסביר שבתנור עדיין נשאר החשש. אם כן גריפה לרמב”ם היא אכן הסרת החשש במציאות.
ג. ועל פי זה יוצא שכיסוי גז בפח לא יועיל מדין גריפה, שהרי אם יש חשש בגז שמא ישנה את הכפתורים וישנה את זרימת הגז, הרי שימת הפח על האש לא תועיל! אלא אם זה מועיל, הרי זה מועיל מדין קטימה, שעל ידי ששמים את הפח יש היכר שאין זה לצורך בישול אלא לשם שמירה על החום. דבר זה נותן יתר תוקף לחומרא של הגרש”ז אוירבך המובאת בהערה קפ”ה שלא להגביר את האש מתחת לפח לאחר ששם את התבשיל, שהרי דוקא קטמה והובערה מאליה מותר להשהות. אבל אם הובער בידיו לא מצאנו היתר. חומרא זו מובנת אחרי שהוכחנו שכיסוי פח נחשב כקטימה ולא כגריפה. (אמנם יש לומר שזה לא נחשב להובערה כלל, משום שעדיין אין אש שהרי היא מכוסה, אע”פ שהתחזקה).
ד. מה פירוש בהלכה ד’ כתב הרמב”ם: “שהרי אין שם גחלים בוערות”, האם הכוונה גם על קטימה, וא”כ משמע שהמעשה צריך להיות לא רק להיכר אלא שבפועל כתוצאה מהקטימה אין גחלים, או שבקטימה לא צריך שיתמעט החום וזה רק ענין של היכר? (ומה שכתב שאין שם גחלים מוסב רק על קש וגבבה. מה שמעורר את הספק בדבר זה משום שבגמ’ אמרו בדף ל”ז ע”ב מבואר שקטמה והובערה משהין עליה ונחשב כקטומה. אבל הרמב”ם לא הביא דבר זה. ומשמע שלדעתו צריך דוקא שבפועל יש שינוי באש ולא די במעשה גרידא. ובלחם משנה פ”ג הלכה ז’ בסופו נשאר בצריך עיון. ואם נאמר שגם קטימה לרמב”ם צריך קטימה גמורה, א”ש.
בהלכה ח’ ג”כ כתב הרמב”ם לגבי היתר חייתא “מפני שכבר הסיח דעתו ממנו ואינו בא לחתות בגחלים”. ועיין מה שהביא שם הכסף משנה מפירוש המשניות. ולפי זה הרי יוצא שדי בהיכר לחוד, האם במשנה תורה לא קיבל הרמב”ם גישה זו? לפי מה שכתבנו יתכן שאכן גם בקטימה צריך הרמב”ם הסרת החשש. ולכן שינה הרמב”ם מפרוש המשניות למשנה תורה, ולכן השמיט קטמה והובערה (אבל להלכה הביא המשנה ברורה בס”ק יד את דין קטמה והובערה ללא מי שחולק על זה).
ומכל מקום, אף אם נאמר שקטימה, כדעת כל הראשונים הוא היכר, אין להוכיח שיועיל היכר לחוד שאינו באש עצמה, כמו סימון הכפתורים של הגז, משום שההיכר ודאי צריך להיות באש עצמה. ולכן בפלטה חשמלית שעשויה לשבת, ודאי שנחשב כגרופה (וכ”כ תולדות זאב על פרק כירה עמוד א’ התיר משום כך. ובמילואים שם עמוד רל”ד הביא תשובת הרב פראנק שאין חשש בפלטה חשמלית משום שאי אפשר לשנות את האש).
ה. במשנה ברורה בביאור הלכה ריש סימן רנג, שעשה מחלוקת רמב”ם ורש”י אם די בכיסוי לחוד. על מה שכתב בשו”ע לגבי כירה “אסור ליתן עליה”, כתב המשנה ברורה שעליה הכוונה על עובי דפנות הכירה, “כ”כ רש”י בדף ל”ז” ועיי”ש רש”י ד”ה גבה, (בחלק האחרון של העמוד). אבל בדעת הרמב”ם כתב המשנה ברורה שנחשב אש מכוסה, משום שהרמב”ם כתב “אין משהין אותו על גבי האש”, ומשמע שדוקא על האש, אבל אם יש כיסוי אינו נחשב אש. ולפי זה צריך עיון אם כל פלטה חשמלית לרמב”ם, כיון שאין אש, הרי זה כמו כיסוי שעל כירה שכתב המשנה ברורה שלרמב”ם הרי זה מותר. בפשטות יש לחלק ולומר שאין מחלוקת בין הרמב”ם לבין רש”י: רש”י מדבר בכיסוי שהוא חלק מן כירה ורגילים לבשל עליו. לכן זה אינו נחשב כיסוי. אבל גם לרש”י כל כיסוי שאינו חלק מן הכירה נחשב לגרופה. וצריך עיון מדוע המשנה ברורה לא כתב כן. (ומדין קדירה ריקנית שהביא השו”ע אין ללמוד דין הכיסוי, כמ”ש באז נדברו ע’ ע”ז, שאולי דוקא קדירה שממעטת הרבה את החום מעליה).
וכן החזון איש החמיר בכיסוי של האש. ובספר אז נדברו ח”א עמוד ע”ז, בתשובה מ’ שעוסקת בכיסוי והחמיר שכיסוי האש לא עושה לגרופה או קטומה, רמז עוד שם: “עיין היטב בלשון הרמב”ם בפ”ג ה”ה”. וכוונו, שאותו הטעם שממנו יש להחמיר בתנור, מפני שהבלו חם ביותר אינו מסיח דעתו, הרי מטעם זה יש להחמיר בכירים של גז שלא יועיל כיסוי, משום שהבלם חם ביותר ואינו מסיח דעתו ויש חשש של חתיה בגחלים?! עיין תחילת תולדות זאב עמוד א’ ובתשובה מהרב פראנק הערה בענין כיסוי האש או כיסוי הכפתורים? עיין הערות שש”כ קפ”ו. ויש להוכיח שכיסוי הכפתורים לבד לא יועיל ממ”ש הר”ן על שיטת הרז”ה מדוע לא נחשבת גריפת הגחלים כמו קטימה, משום שבגחלים שנשארו אין היכר. ומשמע שצריך היכר בכל האש ולא די בחלק ממנה.
צילומים: הקדמת המשנה ברורה, משנה, ר”ן טו ע”ב, ספרים: משנה ברורה, שש”כ, גמ’ עם רי”ף, אגרות משה, ברית עולם,