משמע מגמ’ ומרמב”ם שאם חולה צריך גרוגרת ויש גרוגרת אחת בעוקץ אחד ושתים בעוקץ אחד חייב ולכן הספק הוא אם יש שלש בעוקץ אחד ושתים בשני עוקצים. ולהלן נעסוק גם במחלוקת הראשונים אם איסור ריבוי בשעורים הוא מן התורה או אינו מן התורה.
ועיין הלכה ט’ שכתב הרמב”ם לגבי תוספת בשחיטה “שאין בדבר תוספת כדי שנגזור”. והרמב”ם כאן שינה מלשון הגמ’: “אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה”. ומוכח שסובר שאין בדבר זה משום תוספת בשעורים. ולכאורה צריך עיון מה ההבדל בין קצירה של עוקץ אחד או שחיטה של בהמה יותר גדולה?
ואי אפשר לומר שלרמב”ם החלוק היחיד הוא בין אם עושה על ידי מעשה אחד או בשני מעשים. אלא שמוכח בגמ’ שיש בעיה בקצירה של עוקץ אחד עם יותר גרוגרות, אף שזה מעשה אחד. אלא ההסבר הוא, שקצירה היא מלאכה שיש בה שיעור. אבל שחיטה היא מלאכה ששיעורה כל שהוא. ולפי זה בהבערה שגם היא שעורה בכל שהוא, אין איסור להוסיף, וא”כ מותר להדליק מנורה יותר גדולה. אבל בשש”כ פרק ל”ב סעיפים סז-סח פסק שלא כן אלא שאסור להדליק את המנורה הגדולה במקום הקטנה.
ואם כן, אם יש הפסקת חשמל בעיר, ומתקנים את החשמל, כיון שיש חולה שיש בו סכנה, הרי מותר לכולם להשתמש בחשמל, הואיל ואין כאן בעיה של ריבוי בשעורים. ואין צריך להוריד את המתגים לפני שמתקנים כדי שלא להוסיף. ע’ שש”כ שם הערה קעג.
אבל יתכן לומר חילוק אחר בין שחיטה ובין קצירה, וכ”כ אמרי בינה (דיני שבת סי’ י”ז): שלגבי קצירה מה שקוצר בעוקץ אחד שתי גרוגרות אע”פ שצריך לאחת, אם יש עוקץ עם אחת, חייב משום שיש שני פרטים והקצירה מתחלקת לשלשה. מה שאין כן בשחיטה גם יותר גדול, אי אפשר לחלק את המעשה. ולפי חילוק זה יהיה אסור להדליק מתג חשמל לצורך חולה אם הוא מדליק שלא לצורך נורות נוספות.
אלא שלפי חילוק זה נצרך לחלק גם בבישול: אם מוסיף חתיכות לסיר, יהיה איסור משום ריבוי בשעורים. אבל אם מוסיף מים יהיה מותר כיון שאי אפשר לחלק את המלאכה כמו בשחיטה. וזה כמובן חידוש.
וסיוע לסברא זו יש מקושית הראשונים בגמ’ ערובין ס”ח ע”א, בההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה, אמר להו רבא נישייליה לאימיה אי צריכא ניחים ליה נכרי אגב אימיה. וגרסת בה”ג היא שעל ידי ישראל מחממים. וקשה, הרי ריבוי בשעורים הוא מן התורה. וכתב הריטב”א בעירובין (תרכא), בשם מורו (הרא”ה) שמים שאני שאין לחלק לשני גופים. מה שאין כן בבישול אם ירבה בחתיכה הרי הבישול מתייחס גם לחתיכה נוספת. והקשה הריטב”א מסברא, מה לי אם הכל גוף אחד או שני גופים, וכי יש הפרש בין מבשל חתיכה אחת למבשל שתי חתיכות?. ועוד הקשה מגמ’ במנחות, שהרי משמע שריבוי של קצירה בעוקץ אחד, אם מוריד יותר, אע”פ שהכל קצירה אחת. (ולפי מ”ש יש לישב הגמ’ ממנחות, שהרי זה גרוגרות שונות ומעשה הקצירה מתחלק לכמה גופים. אלא שהריטב”א לא רצה לקבל חילוק כזה ושאל על הרא”ה).
אלא שהמעיין בחידושי הרא”ה בביצה שם הביא את מ”ש הריטב”א בשמו, וחילק בין ריבוי בקצירה שיש גופים שונים, ובמים יש גוף אחד. והקשה מריבוי בשעור בקדירה. ותירץ שמא ירבה בשתי קדירות. א”כ ס”ל לרא”ה שאה”נ ריבוי בשעור בקדירה שיש בה כמה חתיכות אינו אסור מה”ת, ולכן פירש שהחשש לריבוי הוא בשתי קדירות, ומכל מקום בשני עוקצים הרי זה ריבוי משום שזה אינו גוף אחד. וא”כ יש חומרא כמ”ש בחשמל. וזה סיוע לחילוק הנ”ל, ותצא חומרא לגבי הדלקת מתג חשמל שלא להדליק מתג שיש בו נורות נוספות.
ואם נאמר חילוק זה תתישב לנו קושית הר”ן במסכת ביצה על הרשב”א: דעת הרשב”א שריבוי בשעורים אינו מן התורה, ולכן יש קולא ביו”ט שממלאה אשה קדירה בשר אע”פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת. ודעת הר”ן לחלק בין שבת ליו”ט, דהיינו בין הותרה לדחויה עיי”ש. אלא שהקשה הר”ן על הרשב”א, מגמ’ מנחות שמוכח שאסור מן התורה. ולפי מה שחלקנו יש לישב את הקושיה על הרשב”א: שבשני עוקצים היינו שני גופים שונים ולכן אסור מה”ת. ועיין אמרי בינה שכתב שחילוק זה מוכח.
עיין רמב”ם להלן הלכה ט”ז לגבי תינוק ודגים. וכתב הר”ן בפי”ג בשבת, שהביא הירושלמי, שאם היה תינוק נופל לנהר והוריד מצודה, יכול לכתחילה להעלות נחיל של דגים. לכאורה קשה הרי זה ריבוי בשעורים? וגם יותר מזה, שהרי העיקר כאן אינו מלאכה אסורה שהרי אין צידה בתינוק, ואעפ”כ מותר להוסיף מלאכה? ע”כ שאת מעשה הצידה אי אפשר לחלק בין הגופים ולכן מותר. וצריך לחלק בין גרוגרות לבין מצודה.
תוספת מראי מקומות: ריבוי בשחיטה, עיין הר צבי או”ח תשובה קע”ז. מנחת חינוך אוסר (בירור הלכה ביצה עמ’ קמ) וסיוע למנ”ח הוא ממה שהוצרכו לסברת אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. ועיין רמב”ם הלכה ט’ שאכן כתב לא סברת אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, אלא כתב “שאין בדבר תוספת כדי שנגזור”. ריבוי בשעורים בהוצאה: מחנה ישראל פרק ל”א, הר צבי שם ואור שמח שם.
מחלוקת ר”ן ורשב”א אם הוי דאוריתא, ר”ן ביצה ט’ ע”ב באלפס; “בטומאת כהן, הערות למחרשת סימן ב’ אות ג’; לגבי כלאים, עמודי אור סימן ס”ד; הערות לשמירת שבת כהלכתה פרק לב הערה צ’; אור שמח הל’ שבת פי”ח ה”א; אבני נזר או”ח סי’ ס”ט; הר צבי או”ח קע”ז; חלקת יואב סי’ י’ ד”ה וחוץ; ארץ צבי סימן ס”א; תולדות זאב, שבת י”ז ע”ב במשנה “בש”א”; אמרי בינה סי’ יז; נועם ד’ עמוד א’ מהרב פראנק;
צילומים: ר”ן ביצה, ריטבא ערובין עמ’ תרכ”א.