מחלוקת בגמ’ עירובין מ”א ע”ב מ”ב ע”א, ע’ מגיד משנה בקיצור. ורמב”ם פסק כראב”י ורבי נחמיה. אלא שבהלכות יום טוב פרק ה’ הלכה י’ פסק “שאם יצאו חוץ לתחומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן מפני שהן כאדם שיצא באונס וחזר באונס”. והרי זו שיטת רב פפא בגמ’ שלא כראב”י ור’ נחמיה.
והקשה הרשב”א בחדושים בעירובין שם:
לרבנן דאמרי במקומן אפילו מזיד ויאכלו מאי שנא מן המבשל בשבת דבמזיד לא יאכל ואפילו לר’ מאיר דמיקל, י”ד דשאני התם דאיתעבידא ביה מלאכה דאוריתא, אבל הכא ביו”ט דוקא, אבל בשבת ודאי אסורים אם הביאם דרך רשות הרבים ואפילו העבירם ד’ אמות ברשות הרבים.
וע’ רש”י שאת פשטות הבריתא הסביר ג”כ ביו”ט אלא שכתב “ואי שבת מותרים לאכילה במקום שחזרו”. וא”כ לרש”י עדין קשה קושית הריטב”א.
לעומת זה, עיין ריטב”א עירובין מא (ע’ שצט בהוצאת מוסד הרב קוק) בשם רבנו יונה שלא אסרו במעשה שבת אלא דבר שנעשה שום תיקון בגופו, שזה נקרא מעשה. ובדעת הריטב”א עצמו ג”כ מבואר שיש הבדל בין שבת לבין יו”ט ודברי רב פפא הם רק ביו”ט. ומשום כך לא קשה ממעשה שבת משום שבתחומין הקילו. ולכאורה כן ג”כ הרמב”ם פסק דברי רב פפא רק ביו”ט, ויתכן שגרסתו בגמ’ היתה כן, לא “תנאי” אלא “ההיא בשבת היא”.
א”כ לדעת רבנו יונה יש קולא גדולה בהלכות מעשה שבת, שאין גדר מעשה שבת אלא בדבר שנעשה מעשה בגופו. וכן פסק בביאור הלכה למ”ב סימן שי”ח, וכן כתב החיי אדם כלל ט’ סעיף יא.
אבל ברמב”ם מבואר בפירוש שזה רק אם חזרו למקומם ולא אם לא חזרו. ומבואר לרמב”ם ששיך בזה דיני מעשה שבת. וא”כ ודאי שהרמב”ם לא סובר כרבנו יונה. אף שלרמב”ם יש הבדל בין מעשה שבת לבין יו”ט.
אבל יש לומר כפי שכתב הרמב”ן, שכיון שחזרו למקומם אינו נהנה במעשה שבת. אבל לאוכלם ברשות הרבים אסור כיון שנהנה. והחילוק ברור, שמעשה שבת אינו איסור חפצא, שהרי אין מעשיה קדש, אלא איסור הנאה ממעשה שבת, והרי אין זה נהנה. אמנם עיין הגהות רא”ז על רמב”ן שהקשה מדוע לא נהנה, שהרי אם היה נשאר ברשות הרבים לא היה יכול לאכול, ועכשיו ראוי לאכול? ואין לומר שהדין ישתנה לרמב”ן בין אם הוציא על מנת שלא להחזיר או ע”פ להחזיר.
וע’ בשו”ת של הרב גורן ז”ל ב”במחניים” שכתב מרמב”ם זה שלא כדעת הגר”א שחילק בין איסור דאוריתא ואיסור דרבנן. שהרי בפשטות הרמב”ם מיירי כאן גם באיסור דרבנן, ועיין פכ”ז ה”א, וודאי שאין הרמב”ם מתיר משום שזה איסור דרבנן, ולא מסתבר שמיירי רק כשהאיסור הוא מן התורה. והביא הרב גורן ראיה מכאן לפרי מגדים במ”ז שי”ח שה”ה במלאכה דרבנן, ושלא כגר”א. וע”כ שמיירי רק באיסור דרבנן, שהרי תחום של פירות הוא מדרבנן. ואם האדם עובר עבירה פירות מה עשו, וזה בעצם טעם הרמב”ם שכתב שלא נעשה מעשה בגופן. ואין ראיה ממטביל כלים וממעשר בשבת, פרק כג הלכות ט’ וט”ו פסק לגבי המטביל כלים והמעשר שבשוגג ישתמש ובמזיד לא ישתמש בהם עד מוצאי שבת, הרי שפסק בדרבנן כר’ מאיר בדרבנן, שהרי לפי חילוקו של הרמב”ם שאין איסור אם לא נעשה מעשה בגופן, הרי גם במטביל וגם במעשר לא נעשה מעשה בגופן. ומה גם שכתב רע”א שאם הולך בכרמלית, תחומין הם דרבנן לרמב”ם גם בי”ב מיל, וא”כ אף שזה דרבנן הוצרך הרמב”ם לטעם שלא נשתנה, וסיים רב גורן שם שצ”ע גדול על הגר”א. מכל מקום, לפי הנ”ל לרמב”ם אם זה בשוגג מותר ואם במזיד אסור.
ובקשר לעצם הפסק, ע’ טור שלא פסק כן, אלא אם הוציאם והחזירם מותר לכ”ע, ואם מחוץ למקומם יש הבדל בין שוגג למזיד. ונראה שזו דעת השו”ע. וע’ מגן אברהם שהקשה מאי שנא ממעשה שבת, ותי’ שכאן קל יותר משום שאית ליה פירי אחריני. וכן מבואר בסוגיה ביצה י”ז שיש הבדל בין אם יש לו פירות אחרים או אין לו. ושם ג”כ מבואר ההבדל בין איסור שבת לאיסורים אחרים.
ומה אם אכן יצא מחוץ לתחום, האם יש היתר ליהנות ממנו? מה הדין כשבא דבר מחוץ לתחום על ידי רכב צבאי, כגון כשהגיעו מים במיכלית? לפי רבנו יונה אין בעיה של מעשה שבת, כפי שפסק המ”ב. ולגבי דבר שבא מחוץ לתחום, לכאורה לרמב”ם ודאי אסור, ולשו”ע בשוגג אסור. וגם במזיד הרי יש מי שמתיר לאחרים כפי שכתב המחבר, אלא שפסק המשנה ברורה שאם הוציאו בשבילו אסור וכתב שכ”מ במרדכי.
ולכאורה יש היתר נוסף: הראשונים כאן שאלו מה ההבדל בין זה ובין הבא על ידי גוי לישראל אחד שמותר לישראל אחר, ע’ מ”ב שהביא התרוץ, שכיון שעיתעבד איסורא על ידי ישראל חמיר יותר. אבל שם מצאנו עוד היתר: ע’ שבת קכ”ב ע”א מילא מים וכ’ תוס’ שם בשם רבנו תם שאם יכול היה ישראל עצמו ליכנס לבור, המים מותרים לעצמו ולא לבהמתו. ורבנו אליהו שם רצה לדמות לסוגיתנו בפירות שחזרו, ותוס’ דחו, אבל ר”ת מ”מ סובר כן בגוי. ור”י חולק וסובר שאסור באיסור הוצאה אם נעשה איסור גם אם הישראל היה יכול בעצמו ללכת.
וההלכה בזה, עיין שו”ע סימן שכ”ה סעיף י’ שפסק המחבר כר”י והרמ”א היקל כר”ת, אלא שזה מיירי בגוי. ובגוי יש צדדים להקל ולהחמיר כפי שהתבאר בשעורים הקודמים.
מכל מקום לגבי איסור תחומין, אם מדובר במשאית שהיא גבוהה מעשרה ותחומין למעלה מי’ הם מדרבנן, הרי יש להקל, לגבי מעשה שבת, כנ”ל, ולגבי תחומין כר”ת. אבל הרי המגן אברהם חילק חילוק דומה לגבי איסור מעשה שבת, בסימן ת”ה הנ”ל, שההיתר במקומם כשיש לו פירות אחרים, ובכל זאת רק במקומם התיר ולא מחוץ למקומם. א”כ נראה שאין לדמות וכפי שכתבו התוס’ בשבת על רבנו אליהו. וא”כ היתר זה לא יהיה קיים בנדון שלנו.
ראה פסק הרב גורן, ולדעתו כיון שאין תחומין במחנה הרי אין בעיה זו קיימת, אלא שצ”ע על תחומין דאוריתא, אא”כ כמ”ש שזה למעלה מי’ ואין תחומין.
וראה הלכות צבא, הרב בן שלמה עמוד 172, אלא שלא מיירי שם באיסור תחומין וצ”ע.
עיון נוסף: נשמת אדם, מרכבת המשנה על רמב”ם. צילום: ריטב”א עירובין. גמ’ עירובין, טור ת”ה. שו”ע. גמ’ ביצה. הרב גורן. ספרים: עירובין, שבת, ביצה, משנה ברורה ג-ד, ריטב”א רשב”א רמב”ן עירובין, מאמר הרב גורן, חיי אדם.