כתב הרמב”ם:
אחד העושה אב מאבות מלאכות, או תולדה מן התולדות: במזיד, חייב כרת, ואם באו עדים, נסקל; בשוגג, חייב חטאת קבועה. אם כן מה הפרש יש בין האבות והתולדות, אין ביניהן הפרש אלא לעניין הקרבן בלבד שהעושה בשוגג, אם עשה אבות הרבה בעלם אחד, חייב חטאת אחת על כל אב ואב; ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.
כיצד, הרי שחרש, וזרע, וקצר בשבת בעלם אחד, חייב שלוש חטאות; ואפילו עשה הארבעים חסר אחת בשגגה, כגון ששכח שאלו המלאכות אסורות לעשות בשבת, חייב על כל מלאכה ומלאכה חטאת אחת. אבל אם טחן, וחתך הירק, ושף לשון של מתכת בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, שהרי לא עשה אלא אב אחד ותולדותיו. וכן כל כיוצא בזה.
העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת. כיצד, הרי שזרע, ונטע, והבריך, והרכיב, וזמר בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת, שכולן אב אחד הן. וכן כל כיוצא בזה.
ובהלכות שגגות פרק ז’ הלכות ו-ח כתב:
וכל היודע שהיום שבת, ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות, או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת, ועשה מלאכות הרבה חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה: אפילו עשה הארבעים חסר אחת בעלם אחד, מביא תשע ושלושים חטאות. שכח שהיום שבת, ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות אינו חייב אלא חטאת אחת.
העושה אב ותולדותיו, בעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת; ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד, שאינו חייב אלא חטאת אחת. עשה תולדה של אב זה, ותולדה של אב זה, בעלם אחד: ייראה לי שהוא חייב שתי חטאות.
עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע והבריך והרכיב, בעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. וכבר נתבאר בהלכות שבת, האבות והתולדות והמלאכות שהן מעין אבות.
ובגמ’ שבת ע”ב ע”ב:
אמר מר חומר שבת משאר מצות שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת מה שאין כן בשאר מצות. היכי דמי אילימא דעבד קצירה וטחינה דכוותה גבי שאר מצות אכל חלב ודם הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב.
וכתב רש”י ד”ה חלב ודם: “דומיא דטחינה וקצירה שהן שני גופין”. אבל תוספות רי”ד על שבת קל”ח ע”א שכתב:
משום מאי מתרינן ביה, פירוש, כיון דהבערה לחלק יצאת, כאילו כתב לאו אכל מלאכה ומלאכה דמי, והוו להו כמו לאוין דחלב ודם שהן חלוקין זה מזה וצריך להתרות על החלב משום חלב ועל הדם משום דם וכל על כל מלאכה ומלאכה.
אם כן לתוס’ רי”ד חייבים על כל מלאכה ומלאכה משום שהם שני שמות וכמו שני לאוין.
וחילוק זה בין גופין ובין שמות יש במשנה כריתות ט”ו ע”א:
אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באיטליס של עימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת אמרו לו לא שמענו אבל שמענו הבא על ה’ נשיו נדות בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת (ורואה אני) [ורואין אנו] שהדברים קל וחומר.
ובגמ’:
היכי דמי אילימא כדקתני מאי תיבעי ליה הרי שמות מוחלקין הרי גופין מוחלקין אלא הכי קתני הבא על אחות אביו שהיא אחות אמו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת מהו מי אמרינן הרי שמות מוחלקין או דלמא הרי אין גופין מוחלקין אמרו לו לא שמענו אבל שמענו הבא על ה’ נשיו נדות בבת אחת שהוא שם אחד שחייב על כל אחת ואחת משום נדה וראינו שהדברים קל וחומר ומה הבא על ה’ נשיו נדות בבת אחת וכ’.
והחילוק בין שני המושגים: “גופין מחולקים” ו”שמות מחולקים” מבואר ברמב”ם הלכות שגגות פרק ה’ הלכה ג’:
הבא על עריות הרבה, בעלם אחד: אף על פי שכולן משם אחד, הואיל והן גופים מחולקין, חייב על כל אחת ואחת. כיצד, הרי שבעל חמש נשים נידות, או שבא על חמש אחיותיו, או על חמש בנותיו, בעלם אחד חייב על כל גוף וגוף.
ושמות מחולקים מבואר בתחילת פרק ד’:
העושה עבירות הרבה בעלם אחד, חייב חטאת על כל אחת ואחת: אפילו עשה השלוש וארבעים אלו שמנינו בעלם אחד, חייב שלוש וארבעים חטאות. וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה, חייב על כל שם ושם, והוא, שיהיו האיסורין כולן באין כאחת, או איסור מוסיף, או איסור כולל.
כיצד, השוחט בהמת קודשים חוץ לעזרה, בשבת, לעבודה זרה חייב שלוש חטאות: משום שוחט קודשים בחוץ, ומשום מחלל שבת, ומשום עובד עבודה זרה שהרי שלושת האיסורין באין כאחד.
הרי שחייב על כל אחת משום שם מחלק.
א”כ מחלוקת עקרונית בין רש”י ותוס’ רי”ד: לרש”י חייב על כל אחד משום גופין מחלקין, ולתוס’ רי”ד משום שמות מחלקין. ובעצם המחלוקת במהות השבת: לתוס’ רי”ד היא רק מסגרת זמן לאיסורים שונים. לרש”י האיסור הוא איסור שבת, אלא שחייב על כל אחד משום חילוק גופין, אבל אותו איסור ולא איסורים נפרדים.
אלא שלפי זה קשה: מדוע לרש”י צריך להתרות משום המלאכה ולא די שמתרה משום לא תעשה מלאכה, והרי זה האיסור שכולל בתוכו את הכל? עיין מנחת חינוך מצוה לב אות ב’ שלמד שזה מחלוקת בין התוספות, וכן מחלוקת בין תירוצי תוס’ בב”ק ב’ ע”א אם צריך להתרות משום שם של אב או די להתרות משום “לא תעשה כל מלאכה”, ורק אם מתרים משום שם מלאכה אחרת פטור משום שיאמר לו משטה הייתי בך. ובתוצאות חיים סימן ה’ נשאר בצריך עיון על רש”י, אבל ממנחת חינוך משמע שאה”נ יכול להתרות משום לא תעשה כל מלאכה.
וגם הרמב”ם כתב שכל הנפ”מ בין אב לתולדה הוא לענין קרבנות, ולא כתב שנפ”מ לענין התראה, ומשמע שאין הבדל, ואכן יכול להתרות לכולם משום לא תעשה כל מלאכה.
אבל קשה מאד לשיטת רש”י (תוצאות חיים סימן ה’) איך יתכן שזומר וצריך לעצים חייב שתים, הרי רק גופין מחלקים ואילו כאן אין חילוק גופין. ועוד קשה, שרש”י סותר את עצמו: שבסהדרין דף ס”ב ע”א כתב בד”ה חלב ודם כקצירה וטחינה “דהוי שמות מוחלקים”. ועוד קשה לרש”י ממשנה כריתות יט ע”א:
חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן שגג שבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי יוסי לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר על מה נחלקו על העושה מלאכה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה או על העושה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.
אם כן לר’ יהושע פטור אם אינו יודע איזו מלאכה עשה, ואם לרש”י כל המלאכות הם אחד, מאי נפ”מ אם אינו יודע? וע’ רמב”ם שגגות פ”ב ה”ג כתב שאם אינו יודע באיזה גוף עבר משני גופין, כגון שתי נדות ושגג באחת ואינו יודע איסור חייב. הרי שאם הספק הוא בגופים חייב?
והנה, גמ’ שבת ע’ ע”א דנה מנ”ל חילוק מלאכות בשבת: “חילוק מלאכות מנ”ל אמר שמואל אמר קרא מחלליה מות יומת התורה רבתה מיתות הרבה על חילול אחת” ולהלן מובא שם הלימוד של רב נתן מהבערה לחלק יצאת.
ומתוך דברי תוס’ הרי”ד שם מבואר שסברתו היא רק למ”ד הבערה לחלק יצאת ואז כאילו כתוב לאו בכל מלאכה ומלאכה לעצמה. וא”כ יש ליישב סתירת רש”י אם חילוק חטאות משום גופין או משום שמות מחולקים, הרי זה תלוי במקור חלוקת המלאכות: אם חילוק מלאכות נלמד ממחלליה מות יומת, יתכן שהאיסור הוא אחד. אבל אם נלמד מהבערה הרי זה איסור נפרד לכל אחת מל”ט אבות מלאכה.
ובזה מיושב מה שהקשו על רש”י מירושלמי - כמ”ש תוצאות חיים סוף אות ב’. ושם דן על שיטת ר”א דמחייב על תולדה במקום אב אם זה משום שמות מחולקים או גופין מחולקים. וע”ז יש לומר, לשיטת תוס’ ריש ב”ק ועוד שכתבו שלר”א צריך להתרות על תולדה בשם אב, הרי שזה רק גופין מחולקים. אבל רשב”א שבת דף צ”ו שאל את שאלת התוס’ מדוע לא אמרה הגמ’ שלר”א נפ”מ בין אב לתולדה אם צריך להתרות על תולדה בשם האב, ותירץ:
דלר”א כיון שהן מוחלקות לחטאות מן האבות להתחייב בהן במקום אב אינו בין שיתחייב על תולדה כי מתרה ביה משום אב דידיה.
אם כן זו מחלוקת ראשונים בדעת ר”א. אבל צ”ע מגמ’ כריתות ט”ו ע”א שמשמע שלר”א צריך גם גופין וגם שמות מחולקים, וע’ תוצאות חיים שם ואכמ”ל.