הלכה טז:
כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד, אינה מחיצה. אבל אם היה פרוץ כעומד, הרי זו מותרת ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות, פרצה שהיא יתר על עשר אמות. אבל עשר אמות, הרי היא כפתח; ואם היה לפרצה זו צורת פתח, אף על פי שיש בה יתר מעשר, אינה מפסדת המחיצה והוא, שלא יהא הפרוץ מרובה.
א. צורת הפתח מועילה מן התורה ולא שזה היתר דרבנן, וראיה מכלאיים, ע’ עירובין יא ע”א:
מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן שנעץ ארבע קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים ואמר ריש לקיש כדרך שהתירו לו לענין כלאים כך התירו לו לענין שבת. רבי יוחנן אמר לכלאים התירו לו לענין שבת לא התירו לו.
וע’ ביאור הלכה למ”ב סימן שס”ב סעיף י’ ד”ה בשכל, שדן אם מועילה צורת הפתח מן התורה מכל ארבעה צדדים.
ובחזון איש הלכות מזוזה כתב שמעיקר הדין צורת הפתח שלנו חייב במזוזה אלא שלא שמים כיון שלא משתמר. הובאו דבריו בנתיבות שבת פרק י”ט הערה א. אלא ששאלה זו אינה לפי רמב”ם שצריך דלתות לחייב במזוזה. ולדעת הרא”ש במסכת סוכה, מועיל צורת הפתח אפילו בסוכה מד’ צדדין. ע’ רא”ש סוכה פ”א סימן ל”ד, וע’ באור הלכה לסימן שס”ב ד”ה בשכל.
ב. האם כוונת הרמב”ם לפרוץ מרובה על ידי כל המחיצות או בכל מחיצה בפני עצמה? ונפ”מ לגבי מקום המוקף שתי מחיצות אם במחיצה שלישית יועיל צורת הפתח גם ליותר על עשר, שהרי על ידי כל ההיקף אין פרוץ מרובה על העומד, אבל במחיצה אחת יש. ומדברי המגיד משנה נראה שכוונת הרמב”ם אינה על כל ד’ מחיצות אלא כוונתו היא על מחיצה אחת בלבד שצריך שיהיה בה עומד מרובה. ולכן כתב המגיד משנה שלפעמים מועיל גם פרוץ מרובה כגון במחיצה שלישית. ומכל מקום לאחר דברי המגיד משנה אין נפ”מ שהרי אם יש שתי מחיצות מועיל ברוח שלישית אף שפרוץ מרובה על העומד. ובערוך השלחן סימן שס”ב סעיף כג כתב לגבי חישוב של עומד מרובה על הפרוץ שמביאים בחשבון את כל ההיקף, ולא את הצד האחד של המחיצה הנדונה. ועל פי זה כתב בסעיף כט בדעת הרמב”ם, שכך יש להסביר מה שמבוי המפולש שעושה בצד אחד צורת הפתח, משום שמחשבים את כל ההיקף כדי לדעת אם עומד מרובה או פרוץ מרובה.
ג. ודעת תוס’ שצורת הפתח מועילה גם שפרוץ מרובה על העומד. עיין מגיד משנה שם, וע’ שלחן ערוך סימן שס”ב סעיף י’ שהביא גם את דעת הרמב”ם. ועל הרמב”ם קשה משום שבפשט הגמ’ בערובין יוצא שאם מכשירים צורת הפתח ליותר מעשר מכשירים גם בפרוץ מרובה על העומד. והרמב”ם קיבל רק חלק אחד: שלא מועיל בפרוץ מרובה על העומד.
ד. מה הדין בפרוץ מרובה על העומד ובצורת הפתח שהוא בנוי מקטעים שהם פחות מי’ אמות? הדבר לא מפורש ברמב”ם אבל המגיד משנה כתב שהרמב”ם יודה שבפחות מי’ אמות מועיל גם פרוץ מרובה על העומד. ואם כן לפי מגיד משנה כוונת הרמב”ם היא שרק כשיש תרתי לרעותא לא מועיל צורת הפתח: גם שפרוץ מרובה וגם כשפרצה יותר על עשר. וכתב המגיד משנה שכן הכשיר הרמב”ם בסוכה. וז”ל הרמב”ם בהלכות סוכה פרק ד’ הלכה יב:
סוכה שיש לה פתחים הרבה, ויש בכתליה חלונות הרבה, הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד: ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר; אבל אם היה בה פתח יתר על עשר, אף על פי שיש לו צורת פתח, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד.
אלא שצריך עיון על המגיד משנה, שהרי הגמ’ בסוכה אומרת שיתרה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה. ואם כן אין להוכיח מסוכה שבפתחים יש להכשיר אף בפרוץ מרובה על העומד.
אלא שלדעת המשכנות יעקב סובר הרמב”ם שלא מועיל צורת הפתח לפרוץ מרובה על העומד גם אם היא לצורת הפתח פחות מעשר.
מכל מקום כיון שלרמב”ם אינו מועיל צוה”פ מארבעה צדדין אם זה יותר על עשר, למדנו שיש הבדל בין צוה”פ ובין דיומין ופסין של בור. וצריך לומר שפסים הם נחשבים למחיצות ממש. אבל צורת הפתח הוא פחות מפסין. ועל פי הגר”ח על הרמב”ם יש לומר שפתח ממש, נעשה פתח על ידי מה שבצדדים יש מחיצה והוא פתח להם. לכן פתח פחות מי’ אמות הוי פתח, על ידי החלק העומד שבצדדין. אבל צורת הפתח היא עומדת בפני עצמה, גם ללא מחיצה שבצדדים. וע’ להלן שנחשב כסתום. לכן מועיל אם פחות מעשר אף שפרוץ מרובה על העומד. (וע’ הסבר הגרי”ד סולביצ’יק לזה, בשעורי סוכה עמוד כה, שלרמב”ם אין דין חלות פתח אלא אם כן יש מחיצה מולו. ואם לא כן אין זה פתח בכלל).
ה. אם לרמב”ם לא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר אם פרוץ מרובה על העומד, האם יש עצה שישים קנים לאורך צורת הפתח כשבכל קנה יש ח’ אמות עד לחברו? ע’ תיקון עירובין הערה ח’, שחתם סופר מיקל והחזון איש מחמיר.
ו. האם צורת הפתח נחשב למחיצה ממש או שצורת הפתח היא כפתח בלבד? ע’ רש”י סוכה ז’ ע”א ד”ה אמר רבא ואינה ניתרת, שכתב:
היה ליה כאילו כל הדופן סתום דפתח שיש לו צורת פתח סתימה מעלייתא היא.
וכן לשון הרשב”א עירובין ח’ ע”ב, (ע’ הערות לספר תיקון עירובין, הערה ב’ לפרק א’). ונפ”מ לכאורה למה שדנו האחרונים אם יש להתיר צורת הפתח כשאינה צמודה לדופן אלא שיש רווח של יותר משלש מעמוד של צורת הפתח עד לבנין וכד’ אם הוי צורת הפתח. אם זה פתח יש לומר שזה צריך להיות פתח שנוגע במחיצה. אבל אם זוהי סתימה, יש לומר שמועיל אף אם אינו נוגע. ויש אחרונים שכתבו שמועיל אם נוגע בצד אחד בלבד. ע’ בערוך השלחן סעיף לו שהביא דעות אלו, וכתב שאין קפידא אם אינו נוגע מאחר וצורת הפתח היא סתימה גמורה.
אלא שיש לדון אם היא סתימה גמורה, מה הדין אם בתוך צורת הפתח יש סתימה של שיחים או פסולת או תיל, האם במקרה זה יועיל צורת הפתח. לכאורה אם צורת הפתח היא סתימה ממש, אם כן יש לומר שכ”ש אם זה סתום יותר. אבל אם זה צריך להיות פתח, יש לומר שאכן צריך להיות פתוח. באבני נזר סי’ רצ”ה כ’ להתיר אם נוסף על חוט של צורת הפתח יש עוד חוטים למטה ממנו. ובשו”ת דובב מישרים ח”ג סימן ג’ מביא שגם בשו”ת בית שלמה מקיל בזה ומסיק שם דודאי יש למיקל על מי לסמוך אלא שמוסיף שם “אולם לא אכחד שבמקומי החמרתי בזה”.
(בשעור הודגש:) לרמב”ם על פי מגיד משנה עדיף צורת הפתח על פני פתח פחות מי’. שהרי צוה”פ מועיל אף לפרוץ מרובה על העומד. והטעם כמו שכתב הגר”ח על הרמב”ם כאן, שדין פרצה פחות מעשר היא הופכת לפתח על ידי העומד שבצדדין, ולכן צריך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ. אבל צורת הפתח מועיל בזכות עצמו ולא בזכות העומד שבצדדים ולכן מועיל אף אם אין עומד. וודאי אף אם נאמר שצורת הפתח היא סתימה מעלייתא כמ”ל לעיל.
ז. דין צורת הפתח לרשות הרבים. בשלחן ערוך הרב סימן שסד סעיף ד’ כתב בפרוש שמדאוריתא גם ברשות הרבים מועיל צורת הפתח. וכל השאלה היא רק בדרבנן. והובא בהערות לנתיבות שבת פרק י”ט הערה א’. וזה מוכח בתוס’ עירובין כב ע”א ד”ה והא אמר ר’ יוחנן ע”ש. וע’ שו”ע סימן שס”ד סעיף ב’. ועיין בביאור הלכה ששתי הדעות שהובאו בשו”ע, חולקות אם רבים מבטלים מחיצתא. ולרמב”ם שאין צריך ננעלות בלילה, הוא הדין שצורת הפתח מועיל. זה מדאוריתא אבל מדרבנן צריך דלתות.
ספרים על נושא צורת הפתח: ע’ נתיבות שבת, הרב י.י. בלוי. ע’ חידושי הגרי”ד סולבצ’יק סוכה עמ’ כד, פ’. קהלות יעקב סוכה סימן יב. תחומין ח”א עמ’ 47, 51, 66. גר”ח על רמב”ם הלכות שבת פט”ז הט”ז. דברי יחזקאל סימן ו’. ספר “תיקון עירובין” ש.נ. סגל וייס. משכנות יעקב סימן ק”כ והלאה.