גדרי רשות היחיד: רמב”ם הלכה א’. ומה שכתב שמקום המוקף מחיצות וכו’, כתב הגר”א סימן שמ”ה והובא ברמב”ם פרנקל, שבבריתא כתוב “גדר” ולרש”י הכוונה על ראש הגדר ומדין גוד אסיק, ע’ רש”י ו’ ע”ב ד”ה קמ”ל גמורה. א”כ לרמב”ם גדר היא המקיפה מקום ולרש”י הכוונה על ראש הגדר. לרש”י חסר בבריתא דין מקום המוקף, וצ”ל שיש בבריתא רק מקומות רשה”י מיוחדים. ולרמב”ם חסר דין עמוד בבריתא.
מספר המחיצות: סוף הלכה א’, “ומבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית”. לחי דוקא ולא קורה משום שלחי משום מחיצה וקורה להיכר. לרשוה”י דאוריתא צריך ד’ מחיצות לרמב”ם ולחי נדון כמחיצה. מגיד משנה בסוף ההלכה:
יש מי שכתב שמבואות שיש להם שלשה כתלים אפילו בלא לחי הזורק לתוכן מרה”ר חייב ואין כן דעת רבינו ויתבאר לפנינו.
וע’ להלן פרק יז הלכה ב’ שד”ת בשלש בלבד מותר לטלטל, ולכאורה משמע שגם בשלש מחיצות הרי הוא רשות היחיד מן התורה. אבל עיין שם בהלכה ט’ שם מבואר שבג’ מחיצות הוא מקום פטור ומותר לטלטל מן הדין ולכן הזורק לתוכו פטור. וראב”ד שם חולק על זה וס”ל שבג’ מחיצות מותר.
וע’ מגיד משנה פרק י”ז הלכה ב’ שאין שום סתירה בדברי הרמב”ם. ובהלכה ט’ מביא המ”מ את בעלי התוספות והרשב”א שגם בג’ מחיצות הוא רשות היחיד מדאוריתא. וע’ באה”ל סימן שס”ג על סעיף א’ ומה שהביא שיש מחלקים בין פתוח לרשות הרבים או פתוח לכרמלית. וזה ביאור הרמב”ם בפרק יד הלכה ד’ על מבוי (ובדעת הראב”ד ע’ מקור הלכה סימן לח).
צירוף עובי המחיצות: הלכה ג: עובי הכתלים וכו’. יש לברר האם עובי הכתלים מצטרף לשעור ד’ על ד’ של רשות היחיד? בהלכה א’ כתב הרמב”ם: “וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גובהן עשרה ובינהן ארבעה על ארבעה” משמע שעובי הכתלים לא מצטרף. וראה פירוש המשניות בריש שבת:
…הכל נקראין רשות היחיד ובתנאי שיהא גובה המחיצות עשרה טפחים כמו שביארנו, וחלל שביניהם ארבעה על ארבעה או יותר.
וג”כ מוכח ששיעור של ד’ על ד’ הוא לחלל שבין המחיצות.
וע’ ב”ח שכתב שתוס’ שבת ח’ ע”א ד”ה רחבה חולק על זה, וסובר שעובי המחיצות מצטרף וחולק על הר”ח שסובר שלא מצטרף ורוחב ששה דק (בסוגית כוורת, ולדעתם רוחב ששה לא דק, משום שעובי המחיצות מצטרף). (אלו דברי ב”ח סימן שמ”ה והובאו דבריו ונדנו בהוצאה זוטא סימן יא). ותוס’ שם הביאו את רש”י שסובר שעובי הכתלים מצטרף. וע’ רש”י ו’ ע”ב ד”ה קמ”ל שעמוד על ידי גוד אסיק יש בין המחיצות ד’ על ד’. ולכאורה אם כן צריך ד’ על ד’ לבין הכתלים. וכן כתב רש”י בדף ט’ ד”ה פתח נעול, כל מחיצה “שאין בין חלל המחיצות”.
אלא שאין סתירה בדברי רש”י: יש רשות היחיד שעל ידי מחיצה ויש רשות היחיד על ידי גוד אסיק. דין כוורת היא כמו עמוד, ולכן עובי המחיצה מצטרף לרש”י לעשות עליו רשות היחיד. אבל כדי שיהיה רשות היחיד בין המחיצות צריך שיהיה ד’ על ד’ בין המחיצות.
ועפמ”ש שיש שני דיני רשות היחיד, מתורצת קושית התוס’ על הר”ח מבור וחוליתו: יש לומר שגם הר”ח מודה שעליו הוא רשות היחיד ובצירוף המחיצות. אלא שהר”ח מדבר בזה שיהיה רשות היחיד בפנים. ולענין זריקת רשות צריך שיהיה רשות היחיד בתוכו. וכ”כ גר”ח על רמב”ם פרק י”ד ה”א.
וביאור המחלוקת יש לומר שהשאלה מה טעם הפטור בסוגית כוורת. יש סוברים, כרש”י שהפטור הוא משום שאין במשכן זריקת רשויות. ודעת הרמב”ם בהלכה יט שטעם זריקת כוורת שפטור משום שבמקום שהיא נופלת יהיה רשות היחיד ולא רשות הרבים. ונראה שלדעת רש”י צריך להיות רשות היחיד בפנים. אבל לרמב”ם די במה שיש רשות היחיד מעליו. ומתחתיו ממילא אינו רשות הרבים. אלא שרשות היחיד יורדת עד תהום (כ”כ רשב”א בעבודת הקדש).
וזו מחלוקת הר”ח ותוס’. לר”ח צריך להיות רשות היחיד בפנים. ותוס’ ס”ל שמצרפים את המחיצות משום שס”ל שהוי רשות היחיד מעליו.
וראה את הגדרת השו”ע בסעיף י”ט: “ואין ביניהם” משמע שעובי הכתלים אינו מצטרף. וע’ משנה ברורה ס”ק ב’ בסימן שמ”ה שלכ”ע אפילו אם יש צירוף של המחיצות זה רק לגבי שיהיה רשות היחיד מעליהם ולא ביניהם. אבל לא נראה כך מדברי הרשב”א בדף ט’. שהרי אותו רשב”א שמחלק בין אם המחיצות בריאות שאז ראויות לשים עליהם דף ולהשתמש, ובין מחיצות שאינם ראויות שאין מצטרפות. והרי הרשב”א שאל על התוס’ מדף ק’ בבעית חילק את הבור במחצלת אם סילוק מחיצה והנחה בא בהדי הדדי. והקשה הרשב”א, אם עובי המחיצה מצטרף הרי ודאי שיש הנחה ברשות היחיד. ומתוך קושית הרשב”א מוכח שזה רשות היחיד לא רק מעל המחיצה אלא גם למטה, דאם לא כן אין מקום לקושית הרשב”א.
ועל פי מה שכתבנו יש מחלוקת בין ר”ח לרשב”א אם על ידי צירוף הכתלים יהיה רשות היחיד למטה. ושלא כמשנה ברורה שכתב שכל המחלוקת היא רק לגבי מעל המחיצה.
מאידך, אם כל מה שכתבו התוס’ שיש צירוף של המחיצות הוא רק לגבי לעשות רשות היחיד מעל המחיצה, הרי מתורצת קושית הרשב”א מזרק מחצלת לבור. שהרי בזה גם תוס’ מודים שלא הוי רשות היחיד בפנים וכל מה שכתבו הוא רק לעשות רשות היחיד מעל הבור.
מראי מקומות נוספים: חידושי הגר”ח על הרמב”ם פרק יד. מקור הלכה סימן ל”ד. הוצאה זוטא סימן יא.