כתב הרמב”ם:
ארבע רשויות לשבת רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית, ומקום פטור. איזו היא רשות הרבים מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן: ובלבד שיהא רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה
(בחלק מן הדפוסים המשפט הראשון “ארבע רשויות..” נמצא בתחילת הלכה ד’).
ובתשובות ר’ אברהם בן הרמב”ם כתב שהגרסא “שדות” היא טעות, וצריך להיות “שווקים” במקומה, ע’ נוסח רמב”ם פרנקל אכן כך.
בעצם הרי מקום פטור אינו רשות, ומדוע נמנה כאחד מארבע רשויות? אלא שעיין בירושלמי פ”א ה”א: “ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומבואות שאינן מפולשין”. כלומר כרמלית שהיא רשות הרבים שאינה רשות הרבים, ומבואות שאינן מפולשין שהם רשות היחיד שאינם רשות היחיד (ע’ תוספתא כפשוטה).
ששים ריבוא: אין ברמב”ם את התנאי של שישים ריבוא וזו מחלוקת ראשונים אם צריך ששים ריבוא לרשות הרבים בנוסף לשעור ט”ז אמה. ובגמרא לא הוזכר תנאי של ששים ריבוא לרשות הרבים.
נפ”מ גדולה להלכה היא האם מועיל צורת הפתח לרשות הרבים שלנו. אם יש רשות הרבים מדאוריתא הרי אי אפשר לערב ע’ שו”ע סימן שס”ד סעיף ב’ שרשות הרבים אינה ניתרת אלא בדלתות ממש, והטעם הוא משום שאתו רבים ומבטלי מחיצתא.
שיטת רש”י שצריך גם ט”ז אמה וגם ששים ריבוא. ראה במשנה עירובין נ”ט ע”א: “עיר של יחיד ונעשית של רבים” פרש רש”י שם “שלא היו נכנסין בה ס’ ריבוא של בני אדם ולא חשיבא רשה”ר דלא דמיא לדגלי מדבר”. אבל הרמב”ם בהלכות עירובין פ”ה הלכה יט פרש אחרת:
כיצד משתתפין במדינה, כל חצר וחצר מערבת לעצמה, שלא לשכח התינוקות; ואחר כך משתתפין כל אנשי המדינה, כדרך שמשתתפין במבוי. ואם הייתה המדינה קניין ליחיד, אפילו נעשת של רבים, משתתפין כולן שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה.
היינו שלרמב”ם פירוש עיר של יחיד ונעשית של רבים היינו שהיתה קנין יחיד, וזה לשיטתו שלא הזכיר בכלל את התנאי של שישים ריבוא.
מתוך דברי הרמב”ן בעירובין נ”ט שדן בדברי רש”י על הצורך בשישים ריבוא, עולה חומרא גדולה:
…ולא ידענו מנין לו לרש”י כן שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום אבל בהלכות גדולות נמצא כן. והרי הדבר תלוי באילנות גדולות. …ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסטרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקין בה בעוברין עליה ששים ריבוא דהא דכו”ע הוא אבל בתוך העיר אין שום רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר, וגם זה אינו מחוור.
על פי דברי הרמב”ן אלו יוצא שדרך שעוברת מעיר לעיר גם לשיטת רש”י די במה שרחבה ט”ז אמה ואין צריך ס’ ריבוא. ולפי זה לא מועיל עירוב שעושים בין ישובים שעובר בתוכם כביש ראשי. ויש עוד ראשונים שכך עולה מהם, ע’ תוספתא כפשוטה עמ’ 2. ודעת הרמב”ן שמתוך מהלך הגמ’ יוצא שאין צריך ס’ ריבוא, שהרי “כאן בזמן שאין ישראל שרויין במדבר”, ואם כן בשאר סוגי רשות הרבים אין צריך ס’ ריבוא. עיי”ש ברמב”ן, אבל תוס’ שבת ו’ ע”ב כתבו שמתוך הגמ’ על מדבר משמע קצת שלרשות הרבים צריך ס’ ריבוא.
מקור הלכה סימן לו, לט;
בענין הצורך בשישים ריבוא להלכה: ע’ שו”ע סימן שמ”ה סעיף ז’ שהביא השו”ע “וי”א שכל שאין ששים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשה”ר”. וכתב המשנה ברורה שמשמע שהמחבר לא הכריע כן. ובביאור הלכה הוכיח המשנה ברורה מהמחבר גבי לא יצא חייט במחטו וכן איסור הבהמה לצאת לרה”ר, שהם רק לרשות הרבים ממש, ומוכח שס”ל שיש רשה”ר גם ללא ס’ ריבוא.
על מבואות מפולשים: משמע ברמב”ם שאף שהם מפולשים למדברות ויערים, צריכים שיהיו רחבים ט”ז אמה. וזה שלא כדברי תוס’ ז’ ע”א ד”ה אבל שלפי דבריהם לא צריך במקום כזה רוחב ט”ז אמה. (וע’ ראש יוסף ו’ ע”ב ומשנה ברורה שמ”ה אות כה ובשעה”צ אות כט). וכתב החזון איש סימן ק”ז (מג) אות ה’ (דף קנב ע”ב) שאם יש רחוב שפתוח לאמצע רשות הרבים, הרי הוא עצמו נדון מדאוריתא בעומד מרובה על הפרוץ והוא יהיה רשות היחיד מן התורה וממילא הרי גם רשות הרבים שנצבת לו היא סגורה באמצע. וע’ בציורים בסוף אות קסב.
וגדר מפולשים, כתב מגן אברהם ס”ק ו’ שהיינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה. ע’ הוצאה זוטא סוף אות ב’
הרמב”ם מנה את המדבר בסוגי רשות הרבים וכן את היערות ופשטות הרמב”ם משמע שאף אם אין דרך הרבים בהם, ומדוע יהיו רשות הרבים? דבר זה נשאל בברכת אברהם לר’ אברהם בן הרמב”ם, תשובה טו. ע’ הוצאה זוטא. מקור הלכה סימן לט;
לא כתב שסרטיא ופלטיא הם רשות הרבים, וע’ רשב”א בעבודת הקדש, שכתב שפלטיא היא רשות הרבים אף שדלתות המדינה ננעלות בלילה, ומבואות המפולשים ורחבים ט”ז אמה… “בד”א בשאין דלתותיהן ננעלות בלילה”. ובדעת הרשב”א אנו רואים שיש שני סוגי רשות הרבים: פלטיא אף שדלתות ננעלות. ומבואות המפולשים שהם רשות הרבים בתנאי שיהיו דלתות פתוחות.
ועיין בחסדי דוד על תוספתא, והובא בספר הוצאה זוטא סימן יב אות ב’. שיש שני סוגי רשות הרבים, ועיי”ש מקורם (ס’) ושם הביא את לשון המאירי שיותר מפורט. וע’ מקור הלכה שבת סימן לו ד”ה וביסוד דינו של הרשב”א, וכתב שיש שני לימודים לרה”ר: א. מדגלי מדבר. ב. ממחנה לויה.