כתב הרמב”ם:
נוקבין מגופה של חבית להוציא ממנה יין, ובלבד שייקבנה מלמעלה; אבל מצידה, אסור, מפני שהוא כמתקן כלי. שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוון לעשות כלי; ומביא אדם חבית של יין, ומתיז את ראשה בסיף לפני האורחין, ואינו חושש, שאין כוונתו אלא להראות נדיבות ליבו.
הרמב”ם כתב את המשנה בשבת קמ”ו ע”א כצורתה: “שובר אדם את החבית לאכול הימנה גורגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי”. ובגמ’ ביצה לג ע”ב שאלה הגמ’ אליבא דר’ אליעזר שאוסר לקטום קיסם בשבת ממשנה של שובר אדם את החבית. ותירצה הגמ’: “כי תניא ההיא במוסתקי”. ופרש התוס’ ד”ה כי תניא ההיא במוסתקי:
מזופפת ורעועה פירש רש”י דלא חיישינן לתקון כלי דהואיל ורעועה הרבה יחוס עליה דשמא יקלקל החבית ועושה נקב לכל הפחות שיוכל. וה”ר יצחק פירש במסכת עירובין דכיון שהם מדובקים בזפת ואין החתיכות שלמות לא הוו שום תקון כלי.
ויש לברר לגבי שני פירושי התוס’, אם יש נפ”מ לגבי קופסאות שימורים, אם אפשר לחשוב אותם כמוסתקי משום שהולכים לאיבוד.
ולכאורה תירוץ הגמ’ שמיירי במוסתקי הוא רק אליבא דר”א אבל אליבא דרבנן שמתירים לקטום להריח לא קשה ולא צריך לאוקמי במוסתקי משום שלרבנן אין חיוב חטאת גם בקוטם לעשות כלי. אלא שהתוס’ שבת קמ”ו הקשו מהא דעירובין שנתנו לעירוב במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר. והקשו תוס’ הרי מותר לשבור כמו שובר את החבית. ותרצו שגם לשיטת רבנן בעינן מוסתקי. וע’ בית יוסף סימן שי”ד.
וע’ רא”ש בעירובין פ”ג סימן ה’ שהסביר את ההוכחה שגם לדעת רבנן בעי מוסתקי, שהרי מודים שאם היה איסור תורה היה אסור לכתחילה. ואם כן מדוע מותר לשבור את החבית? ולכן ע”כ שמיירי במוסתקי גם לדעתם. (וע’ רא”ש שבת שג”כ כתב כן אבל שם לא כ”כ ברור מדוע לרבנן צריך מוסתקי, מלבד כדי לישב דין המגדל).
ודעת הרמב”ם ממה שלא הזכיר שמיירי בחבית שדיבק שבריה שגם בחבית שלמה מותר לנקוב. וכן דעת הרשב”א בשבת שם שמותר גם בחבית שלמה. משום שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים. וכתב הגר”א בסימן שיד שכן עיקר.
אלא שבסברא, אם לדעת הרמב”ם כפי שכתב המגיד משנה, יש בנין גמור גם בכלים. אם כן צריך להיות שיש סותר גמור גם בכלים. ולכאורה קשה להפריד בין בנין לבין סתירה. ואכן כן כתב בשלטי גיבורים (ס”א ע”ב באלפס) גם בדעת הרמב”ם. וכתב שאף שהרמב”ם לא כתב כן בפירוש, הרי אם יש בנין גמור הרי צריך לומר שמיירי במוסתקי. אלא שפשטות הרמב”ם ודאי שלא הזכיר את דין המוסתקי ודעתו כרש”י שמותר לשבור גם חבית שלימה. וכמ”ש לעיל בשמו.
וא”כ צריך ליישב את טענת התוס’ והרא”ש שגם לרבנן בעי מוסתקי. וי”ל על פי מה שבאר ברא”ש בעירובין בטעם שלרבנן בעי מוסתקי, משום שאל”כ היה אסור לשבור חבית, כיון שיתכן שיהיה איסור דאוריתא, יש ליישב על פי דברי הר”ן במסכת ביצה (וכפי שכתב הקרבן נתנאל בשבת שם). וז”ל הר”ן י”ט ע”א באלפס:
משו”ה כי לא מכוין לעשיית כלי דהיינו להריח בו שרי אפילו לכתחילה והיינו נמי טעמא דמתני’ דשובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות משום דאי נמי מכוין לעשות כלי לא מיתסר אלא מדרבנן כיון שהוא עושה כלי בשבירה בלבד שלא כדרכו ומשום הכי כי לא מכוין שרי אפילו לכתחילה.
ואם כן הרי בחבית אין איסור דאוריתא כשעושה כן שהרי עושה כלאחר יד. ולכן גם לרבנן מותר לכתחילה.
אלא שלכאורה עדיין קשה: הרי גם אם משום כך אין איסור בונה, אבל עדיין יש איסור סותר? וע’ רשב”א שכתב לדעת רש”י שמקלקל מותר לצורך השבת. וע’ ביאור הלכה בסימן שי”ד שכתב שאמנם רש”י סובר כן אבל הראשונים חולקים על זה.
וע’ גר”א שסברא זו שמקלקל מותר לצורך שבת, צריך לומר אליבא דכ”ע, שהרי הגמ’ בביצה שואלת לר”א “ולית ליה הא דתנן שובר אדם את החבית”, ולכאורה מדוע לא שאלה הגמ’, קודם שידעה שמיירי במוסתקי, לכ”ע מדוע מותר לשבור חבית, והרי יש איסור סותר? אלא צריך לומר אליבא דכ”ע שמקלקל בכה”ג מותר לצורך השבת.
וצריך לומר כן גם לדעת הרמב”ם, שמקלקל מותר לצורך השבת. וכן כתב הגר”א שהתירו כאן במקלקל. ואם כן יש ראיה שניתן להקל במקלקל לצורך שבת, לפחות באיסור דרבנן. אלא שהמשנה ברורה בביאור הלכה ריש סימן שי”ד כתב:
ודע דאף דמדעת רש”י משמע דבמקלקל היכי שהוא לצורך שבת מותר לכתחילה תוספות ורא”ש ור”ן פליגי עליה (מ”א) ונ”מ מזה גם לענין שאר מלאכות, ואפשר דגם רש”י מודה בשאר מלאכות.
והוכיח את זה ממגדל שאסור לשוברו.
אלא שהדגול מרבבה בסימן ש”מ השתמש בסברא זו כדי להתיר לשבור אותיות שעל גבי עוגה, בצירוף מקלקל כלאחר יד. הרי שצירף את מקלקל כדי להתיר בדרבנן. וע”ע מ”א שי”ד ס”ק ה’ ובלבשי שרד שגם מ”א התיר במקלקל ומשאצל”ג וכלאחר יד ובפסיק רישא.
ולגבי מקלקל, אם נפסוק שאכן אין היתר במקלקל גם כלאחר יד לצורך השבת, אם כן אי אפשר לפתוח קופסת שמורים בשבת גם באופן שמקלקל. אלא שלגבי פתיחת קופסאות, ע’ שש”כ פ”ט סעיף ג’ שיש המתירים ובהערה י’ כתב בשם הגרש”ז שכיון שזה עשוי לשימוש חד פעמי הרי זה נדון כמו מוסתקי כיון שאינו עשוי להרבה ימים.
ונראה שמוכרחים להשתמש בסברא זו, דאל”כ הרי אסור גם לפתוח שקית חלב בשבת בכלל. שהרי אסור לעשות נקב גם אם עשוי רק להוציא ולא להכניס, כפי שהרמב”ם כתב בהלכה א’.
וכן בקשר לשאלה אם יש בעיה של סותר כשפותח קופסאות, שלזה לא יועיל אם יפתח באופן שמקלקל. ונפ”מ להלכה לאוסרים לפתוח קופסת שימורים ולא סומכים על הא שנחשב כמוסתקי, האם יש פתרון לפתוח את הקופסה באופן שמקלקל לגמרי (לפתוח מן הצד או ע”י קריעה של המכסה על ידי צבת או סכין ולא בפותחן). אלא שהדבר תלוי אם יש לקופסה שם של כלי בשעה שהיא סגורה. וכתב החזון איש בהלכות שבת סימן נ”א אות י”א:
ומיהו משום סתירת כלי ליכא כאן שאין כאן סותר כל שהפתיחה תיקון וסתום מכל צד לאו כלי הוא וכשעושה לו פתח נעשה כלי.
וע’ שש”כ שם הערה כ’ שהתיר לפתוח קופסה באופן שמקלקל ומשום כך.
ונפסק בשו”ע שי”ד סעיף א’ כדעת הרא”ש והתוס’ שמיירי במוסתקי דוקא:
חבית שנשברה ודיבק שבריה בזפת יכול לשברה ליקח מה שבתוכה ובלבד שלא יכוין לנקבה נקב יפה שיהיה לה לפתח דא”כ הוה ליה מתקן מנא אבל אם היא שלמה אסור לשברה אפילו בענין שאינו עושה כלי ואפילו נקב שבעלמא אסור לנקוב בה מחדש
ופסק השו”ע כתוס’ שרק במוסתקי קשה שהרי הכלל הוא שכל מקום שהרי”ף והרמב”ם פוסקים כאחד, השו”ע פוסק כמותם שלא כרא”ש. וע’ קרבן נתנאל על רא”ש פרק כב סעיף ו’ באות ה’ שכתב משום כך:
ועכ”פ אני אומר לדינא ע”י צירוף היתר קל אני אסמוך על דבריהם להתיר לשבור כלי שלם להוציא אוכלין אפילו לכתחילה כנלע”ד ודו”ק.