ב”ה
שני אדרים – איזהו העיקרי
- שו”ע או”ח סימן נה סעיף י’:
אם נער אחד נולד בכ”ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני באחד בו, ושנת י”ג אינה מעוברת, אותו שנולד בכ”ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ”ט לאדר בשנת י”ג להיות בן י”ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י”ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י”ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר”י מינץ סי’ ט’).
- ירושלמי מגילה פ”א ה”ה:
רבי אבהו בשם רבי לעזר בכל שנה ושנה הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינ’ מעוברת מה שנה שאינה מעוברת אדר סמוך לניסן אף שנה שהיא מעובר’ אדר סמוך לניסן א”ר חלבו כדי לסמוך גאולה לגאולה רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמ’ מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר אדר הראשון תוספת אדר השיני תוספת מה ביניהון רבי שמואל בר רב יצחק אמר שני כבשי עצרת ביניהון נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין תימר אדר השיני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון אמר רבי אייבו בר נגרי מתניתא אמרה כן אדר הראשון תוספת דתנינן תמן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים הן העידו שמעברין את השנה על תניי הדא אמרה אדר הראשון תוספת אין תימר אדר השיני תוספת לא קיים על שתא ומעבר לה.
- שו”ע חו”מ מג סעיף כח:
שני שטרות שנעשו בשנה מעוברת, אחד כתוב בו: אדר סתם, ואחד כתוב בו: אדר שני, ואין ללוה נכסים כנגד שניהם, נותנים למי שכתוב בו אדר סתם. ואם בשניהם נכתב אדר סתם, הוי כמו שכתוב בשניהם אדר ראשון, ונותנים למי שזמנו קודם במספר ימי החדש. ( ועיין באורח חיים סימן תכ”ז כיצד כותבין ובאבן העזר סימן קכ”ו). כל זמן הכתוב בשטר, כגון עד הפסח או עד הקציר, דנים אותו כמו בנדרים.
- נדרים סג ע”א-ע”ב
מתני’ קונם יין שאיני טועם לשנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון
גמ’ אלמא סתמא דאדר דקאמר ראשון הוא לימא מתני’ רבי יהודה היא דתניא אדר הראשון כותב אדר הראשון אדר שני כותב אדר סתם דברי ר”מ ר’ יהודה אומר אדר הראשון כותב סתם אדר שני כותב תיניין אמר אביי אפילו תימא ר”מ הא דידע דמעברא שתא הא דלא ידע והתניא עד ר”ח אדר עד ר”ח אדר הראשון אם היתה שנה מעוברת עד ר”ח אדר השני מכלל דרישא לאו במעוברת עסקינן שמע מינה הא דפשיטא ליה דמעברא שתא הא דלא ידע
- ר”ן שם:
ולענין הלכה – כיון דקי”ל (עירובין מו:) דר’ מאיר ורבי יהודה הלכה כר’ יהודה נקטינן דסתמא דאדר ראשון משמע הילכך מי שעומד באדר שני וכותב אדר סתם השטר מוקדם ופסול דסתם אדר ראשון משמע הילכך צריך הוא שיכתוב בחדש אדר שני ובאדר ראשון כותב סתם בין בגיטין בין בשטרות.
- תוספות שם:
והתניא – בניחותא, מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ”ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור.
- ש”ך יו”ד סימן רכ ס”ק יז:
ולפ”ז כשמברכים אלו שני חדשים בב”ה קורין לראשון אדר א’ ולשני אדר ב’ וכן כותבין בגטין וכתובות ושטרות עד כאן והכי נהוג:
- שו”ע יו”ד הלכות נדרים סימן רכ סעיף ח’:
אמר: עד ר”ח אדר, עד ר”ח אדר ראשון. עד סוף אדר, עד סוף אדר שני. ולהרמב”ם, אם ידע שהשנה מעוברת ואמר: עד ר”ח אדר, אסור עד ראש חדש אדר שני.
- שו”ע או”ח תקס”ח סעיף ז’:
כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב’. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי”ל ומהר”י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת”ה סימן רצ”ה /רצ”ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר”י בשם מהר”י מולין).
- גמ’ ראש השנה טו ע”א:
בעא מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי אתרוג ראש השנה שלו אימתי אמר ליה שבט שבט דחדשים או שבט דתקופה אמר ליה דחדשים בעא מיניה רבא מרב נחמן ואמרי לה רבי יוחנן מרבי ינאי היתה שנה מעוברת מהו אמר ליה הלך אחר רוב שנים.
- תוספות שם:
דחדשים – אע”ג שבישול הפירות הולך אחר החמה שנאמר (דברים לג) ממגד תבואות שמש ה”נ כתיב (שם) ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מונין ללבנה.
- חתם סופר תשובה או”ח סימן יד:
…אבל האמת יורה דרכו כי זה הכל נבנה על כללא דכייל ירושלמי לאל גומר עלי ומייתי לי’ ש”ך סי’ קפ”ט סקי”ג, והשרש דהטבע משועבדת לתורתינו הקדושה, ובתולה שנבעלה אף על פי שעפ”י טבע כבר גדלה זמן הראוי שלא יחזרו בתוליה מ”מ כיון שעיברו ב”ד החדש הטבע משועבדת לתורה והוחלש כחה וחוזרת בתוליה, וכן מי שנעשה בן י”ג שנה ויום א’ עפ”י טבע חזקה שהביא ב’ שערות ונמלכו ב”ד ועיברו אפילו בדקנו ומוצאים בו שערות הרי הם שומא ואם כבר אכל חלב ונתחייב חטאת או מלקות נפטר מחיובו ע”י עיבור ב”ד, וכן בן ט’ שנים לביאה וכדומה, וכל זה ביאר להדיא בתשו’ מהר”י מינץ סי’ ט’ דמייתי ש”ך הנ”ל ונאריך בדבריו לקמן אי”ה
- רא”ה בבדק הבית, בית ז’ שער ג’ דף ט’ עמ’ א’:
אבל אדונינו מורי רבנו משה ז”ל יש לו בזה קושיא גדולה מבטלת כל זה ואומר שא”א שיהו עניני הוסתות נתלין בקדוש החדש שאין השופר שתוקעין בו גורם ולא קדוש שלנו שמקדשין אותו גורם ואי אפשר לומר שלוסת כזה יתחדש דבר בגופה ותראה, וזו קושיא חזקה סותרת בבירור. לפיכך אני אומר שהאמת בבירור כשיטת הרב הגדול ר’ אברהם ז”ל אבל לא כדבריו שא”א שיהא קדוש החדש גורם לאשה שתראה אבל כי אמרינן בט”ו בחדש זה לא לקידוש החדש שלנו אמר אלא למולד הלבנה לשעה שנראה שראוי לקבוע ר”ח על פי הראיה שמשעה זו שהוא נראה על הארץ הוא פועל בעולם והוא אינו בא בהשויה לפיכך אין הפלגותיה שוות אבל יש כאן השויה לימי החדש אחר המולד כלומר אחר הראות הלבנה והשויה זו בדילוג יום אחד כגון ט”ו בחדש זה וי”ו בחדש זה וי”ז בחדש זה וכן הדין בט”ו בחדש זה וט”ו בחדש זה. וכן הימים קובעין וסת כגון ראתה שלשה פעמים בשבתות או בשלישי בשבת וכיוצא בזה, וכן אמר בשור המועד. וכן מוכח בפירוש בהלכה.
- רשב”א במשמרת הבית:
אמר הכותב: כבוד חכמים ינחלו אבל קושיותיהם זו אינה קושיא, דודאי שיפורא גריס שכל מה שבית דין שלמטה עושה ב”ד שלמעלה מסכימין עמהן דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במעודם, וסומכין בקבוע חדשים ועבור שנים במקום כריתות כחמץ בפסח ושחיטת הפסח ועינוי יום הכפורים, גם בביאת הקטנים שאמרו קטנה בת ג’ שנים ויום אחד בא עליה אחד מן העריות היא פטורה ואין מומתין על ידה פחות מכאן שניהם פטורין, וכן לענין הקטן בן תשע שנים ויום אחד אחר כן או פחות מכאן אין אנו מונין להם לימים אלא לשנים שבנויין לחדשים מלאים וחסרים ולחדשים ולשנים מעוברות ופשוטות לפי תקוני ב”ד. ואף בחדושי הגוף כן, וכמו שדרשו ז”ל בלאל גומר עלי קטנה בת ג’ שנים ויום אחד שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו בית דין ועברו את השנה בתוליה חוזרין הוי לאל גומר עלי:
- שעורי שבט הלוי:
וכן בירושלמי כתובות (פ”א ה”ב) וסנהדרין (פ”א ה”ב). והלכה למעשה ודאיפשוט כהרשב”א והירושלמי, ובדעת הרא”ה והרמב”ן י”ל דס”ל לחלק בין שיפורא גרם דהתם להכא, דהתם מיירי לקבוע שנים וחדשיםכגון אימתי נקרא חדש התשיעי לעיבורה, וקול השופר או קדוש החודש משפיע על הגוף כפי שב”ד של מטה קובעים השנים והחדשים, אך לענין וסתות הבין הרמב”ן דתלוי בהשפעת הלבנה או החמה, וזה תלוי במולד ולא בשופר או בקדוש החדש, ולכן אינו שייך לימי החודש.ומ”מ נ’ דאם תראה ג”פ בזמן קבוע אחר המולד מודה הרשב”א דהוי וסת לפי המולד, אלא דלכתחילה אין חוששין לזה. חשש וסת החדש הוא לחדשי הלבנה, ואף אם נראה מקביעות הוסתות באשה שהיא לפי חדשי השנה הלועזית, א”צ לחוש.